007_מסכת עדיות פרק ז

עדיות פרק ז

(א) העיד רבי יהושע

העיד רבי יהושע - פדיון פטר חמור שמת. שה שהפרישו לפדיון פטר חמור ומת:

ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין בו לכהן כלום. שרבי אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים

כחמש סלעים - של פדיון הבן שחייב באחריותן:

של בן. וחכמים אומרים

כפדיון מעשר שני - דאם אבד אינו חייב באחריותו, דההוא בסף חייביה רחמנא לאכול בירושלים, והא אזל ליה. וטעמא דרבי אליעזר, שכן מצינו שהקיש הכתוב פטר חמור לבכור אדם, שנאמר (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה בשה וגו׳ וכל בכור בניך תפדה:

וחכמים אומרים - אמר קרא (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר:

אין חייבין באחריותן. אלא כפדיון של מעשר שני:

(ב) העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור. שמשנה ראשונה חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים. לא פסלו

לא פסלו את צירן - דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר תערובתו, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא. וזו היתה משנה ראשונה. ועדותו של ר׳ צדוק הוסיף על משנה ראשונה לומר שהוא טהור, דלא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הוא עצמו טהור:

צירן:

(ג) העיד רבי צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפים

על זוחלין שרבו על הנוטפים - זוחלין הן כגון נהרות שהם נגרים על גבי קרקע. לשון זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד). ודינן כמעיין שהן מטהרים בזוחלין ובכל שהן, והן כשרים לקדש בהן מי חטאת ולטבילת זבים.

שהם כשרים. מעשה היה בבירת הפליא

נוטפים - הן כגון מי גשמים, ודינן כמקוה לטהר בארבעים סאה ובאשבורן, ופסולים למי חטאת, שאינן מים חיים, וכן לטבילת זבין. וכשנתערבו זוחלין בנוטפין ורבו הזוחלין, דינן כזוחלין, וכשרים לקדש בהן מי חטאת ולטבילת זבים, ומטהרים בזוחלים ובכל שהן:

בבירת הפליא - שם מקום:

. ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו:

(ד) העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז

בעלה אגוז - הקליפה החיצונה של אגוז, דהיינו הקליפה הירוקה כשהיא לחה. אם עשאה כמין מרזב להיות המים הזוחלים נכנסים בה ומקלחים ממנה לחוץ, דין זוחלים יש למים המקלחים ממנה, והם כשרים למי חטאת ולטבילת זבים וכו׳. ולא אמרינן הואיל ונכנסו בתוך קליפה זו שיש לה בית קבול ומשם מקלחין לחוץ שוב לא יהיה להם דין זוחלים, לפי שאותה קליפה אינה חשובה כלי:

. שהן כשרים. מעשה היה באהליא. ובא מעשה לפני לשכת הגזית

לפני לשכת הגזית - סנהדרי גדולה שיושבים בלשכת הגזית:

. והכשירוהו:

(ה) העיד רבי יהושע. ורבי יקים איש הדר. על קלל של חטאת

קלל של חטאת - כלי חרס שאפר פרה מונח בו. תרגום וכדה על שכמה (בראשית כ״ד) וקולתה על כתפה:

שנתנו על גבי השרץ

שנתנו על גבי השרץ - ולא נטמא הכלי שאפר הפרה בתוכו, דהא אין כלי חרס מיטמא מגבו, אע״פ כן האפר טמא, משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה (במדבר י״ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור:

. שהוא טמא. שרבי אליעזר מטהר. העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות

שר׳ אליעזר מטהר - דסבר הואיל והכלי שהאפר בתוכו טהור הוא, שפיר קרינא ביה מקום טהור. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

על מי שנזר שתי נזירות סתם - וכל סתם נזירות שלשים יום:

. שאם גלח את הראשונה יום שלשים

שאם גלח את הראשונה יום שלשים - דלכתחלה לא מבעיא ליה לגלח אלא יום שלשים ואחד, כדי שתהיה נזירות שלשים יום גמורים. ואם גלח יום שלשים, עלתה לו נזירות, דאמרינן מקצת היום ככולו:

. שמגלח השניה יום ששים. ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא. שיום שלשים עולה לו מן המנין:

ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא - שיום שלשים של נזירות ראשונה עולה לכאן ולכאן, וכיון שיום שלשים של ראשונה נמנה גם מן הנזירות השניה, נמצאו שלשים יום של נזירות שניה כלים בששים חסר אחד:

(ו) העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד של שלמים. שיקרב שלמים. שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים

ולד שלמים לא יקרב שלמים - אלא כונסו לכיפה ומת. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לאשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתי בהו לידי גיזה ועבודה:

. וחכמים אומרים יקרב. אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. ואכלנו ולדה שלמים בחג:

ואכלנו ולדה שלמים בחג - בחג השבועות קאמר. שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:

(ז) הם העידו על ארוכות של נחתומים

ארוכות של נחתומים - פשוטי כלי עץ שהנחתומים עורכים שם ככרות של לחם בשעה שעושין הפת. ארוכות, כמו ערוכות:

שהן טמאות

שהן טמאות - מדרבנן דנהי דמן התורה פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, רבנן גזור עליהו, כדמוכח במסכת כלים פרק ב׳:

. שרבי אליעזר מטהר. הם העידו על תנור שחתכו חוליות

שר׳ אליעזר מטהר - דסבר לא חשיבי כלים כלל, ואפילו כפשוטי כלי עץ לא הוו. ואין הלכה כרבי אליעזר:

שחתכו חוליות - שחתכו לתנור ברחבו לחוליות והניח חוליא על גבי חוליא ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח אותו בטיט ועשה לו טפילה של טיט סביב לעבותו לשמור חומו כדרך שעושים לתנורים:

. ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא. שרבי אליעזר מטהר. הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר

שר׳ אליעזר מטהר - דכיון דיש חול בין הסדקין, כשבור דמי. וחכמים מטמאים, שהטפילה עושה את כולו אחד ומחברת את הסדקים, ואע״פ שיש חול בין חוליא לחוליא. ואין הלכה כרבי אליעזר:

שמעברין את השנה בכל אדר - עד כ״ט באדר יש זמן לב״ד לומר מעוברת השנה, והחודש הבא הוא אדר שני. אבל ביום שלשים לאדר אין יכולים לעבר את השנה, הואיל וראוי לקבעו ניסן. כמפורש בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים דף נ״ו):

. שהיו אומרים עד הפורים. הם העידו שמעברים את השנה על תנאי

על תנאי - אם ירצה הנשיא תהיה מעוברת ואם לאו לא תהיה מעוברת:

. ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא. ושהה לבא ועברו את השנה על תנאי לכשירצה רבן גמליאל. וכשבא אמר רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת:

(ח) העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה של שולקי זיתים

מוסף היורה של שולקי זיתים - דרך שולקי זיתים וצבעים, שיש להם יורות גדולות ועושים להם תוספת טיט על שפתם שיעלו בה המים בעת רתיחתם. ושל שולקי זיתים טמא, לפי שאותה תוספת צריכה לכלי ומשתמשין בה, והתורה אמרה גבי תנור וכירים (ויקרא י״א:ל״ה) וטמאים יהיו לכם. ודרשינן לכם, כל שבצרכיכם, כלומר הדבר מן הכלי שאתם צריכים לו ומשתמשין בו הוא שמקבל טומאה:

שהוא טמא. ושל צבעים

ושל צבעים טהור - שאין הצבעים משתמשים באותה תוספת לפי שיראים שמא יפסד צבעם:

שהוא טהור. שהיו אומרים חלוף הדברים:

(ט) העיד רבי נחוניא בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה

על החרשת שהשיאה אביה - אע״ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קיבל אביה קידושיה כשהיא קטנה, אפילו הכי יוצאה בגט ומקבלת את גיטה כשהיא חרשת, ואע״פ שאין לה דעת, לפי שהאשה מתגרשת בעל כרחה הלכך לא בעינן דעתה:

שהיא יוצאה בגט. ועל קטנה בת ישראל

ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן - והיא יתומה דלא היו נשואיה אלא מדרבנן. שאוכלת בתרומה, דרבנן. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא:

שנשאת לכהן. שהיא אוכלת בתרומה. ואם מתה. בעלה יורשה. ועל המריש

מריש - קורה:

הגזול שבנאו בבירה

בירה - בית גדול:

שיתן את דמיו. ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים

מפני תקנת השבים - שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה:

שלא נודעה לרבים - שהיא גזולה:

. שהיא מכפרת

שהיא מכפרת - ואין צריך להביא אחרת:

. מפני תיקון

מפני תיקון מזבח - שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל שנמנעים מלעבוד עבודה:

המזבח: