003_מסכת קידושין פרק ג

קידושין פרק ג

(א) האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקדשה בתוך

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו - אמרי׳ בגמרא מאי והלך, שהלך ברמאות. ולהכי תנן האומר לחברו ולא תנן האומר לשלוחו, לאשמועינן דאע״ג דלא עשאו שליח מתחלה לכך, אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית, אם קדשה לעצמו קרינן ביה שהלך ברמאות ורמאי הוי:

ובא אחר וקדשה בתוך ל׳ יום מקודשת לשני - ויכול לכנסה אפילו בתוך אלו הל׳ יום:

שלשים. מקודשת לשני. בת ישראל לכהן. תאכל בתרומה. מעכשיו ולאחר שלשים יום. ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום. מקודשת ואינה מקודשת. בת ישראל לכהן. או בת כהן לישראל

בת כהן לישראל - אם בת כהן היא זאת שנתקדשה לאחר שלשים יום, כל אותן שלשים יום תאכל בתרומה, שלא נפסלה מלאכול בתרומת בית אביה. ואם בת ישראל לכהן היא, לא תאכל בתרומה, שעדיין אינה אשת כהן:

. לא תאכל בתרומה:

מקודשת - וצריכה גט מתרווייהו:

(ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי

הרי את מקודשת לי - בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז:

על מנת שאתן לך מאתים זוז. הרי זו מקודשת. והוא יתן. על מנת שאתן לך מכאן ועד שלשים יום. נתן לה בתוך שלשים מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. על מנת שיש לי מאתים זוז. הרי זו מקודשת ויש לו

ויתן - ומשיתן נתקדשה למפרע, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

הרי זו מקודשת ויש לו - אם יש עדים שיש לו. ואם לא נודע שיש לו, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו ומתכוין לקלקלה:

. על מנת שאראיך מאתים זוז. הרי זו מקודשת ויראה לה. ואם הראה על השלחן

ואם הראה על השלחן - שהיה שולחני והראה על השלחן מעות שאינן שלו, אינה מקודשת:

. אינה מקודשת:

(ג) על מנת שיש לי בית כור

בית כור - מקום הראוי לזרוע כור, שהוא שלשים סאין:

עפר. הרי זו מקודשת. ויש לו

ויש לו - אם יש עדים שיש לו, מקודשת ודאי. ואם אין ידוע שיש לו, מקודשת מספק ולא אמרינן זוזי דעביד אינשי דמצנעי חיישינן דלמא אית ליה ומתכוין לקלקלה. אבל ארעא לא חיישינן דלמא אית ליה, דאם איתא דאית ליה ארעא, קלא אית ליה:

. על מנת שיש לי במקום פלוני. אם יש לו באותו מקום מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. על מנת שאראיך בית כור עפר. הרי זו מקודשת. ויראנה. ואם הראה בבקעה

ואם הראה בבקעה - שאינה שלו. ואע״ג דנחת בה לחכירות או לקבלנות, אינה מקודשת:

. אינה מקודשת:

(ד) רבי מאיר אומר כל תנאי

כל תנאי - שאינו כפול וכו׳ אינו תנאי. ואע״פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים:

שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. שנאמר (במדבר לב, ו) ויאמר משה אליהם אם יעברו

אם יעברו ואם לא יעברו - ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימת והיו נוחלים את ארץ הגלעד אע״פ שלא היו עוברים. ואע״ג דאמר אם יעברו אתכם, לית לן מכלל הן אתה שומע לאו. ושמעינן מיניה נמי, דבעינן תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי הוה אמר הכי, לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה. וש״מ נמי דבעינן הן קודם ללאו, דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:

בני גד ובני ראובן. וכתיב ואם לא יעברו חלוצים. רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו. שאלמלא כן. יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו:

ר׳ חנינא כו׳ - אתנאי כפול פליג, דאין צריך לכפול, דמכלל הן נשמע לאו. וזה שכפלו משה, צורך היה הדבר. ולענין פסק הלכה, אם אמר ע״מ, אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ולא תנאי קודם למעשה, אלא התנאי קיים. ואם לא אמר ע״מ, צריך כל הני דאמרינן. ואם לאו, התנאי בטל והמעשה קיים. ולא שנא בתנאי שבדיני ממונות, ולא שנא בתנאי שבגיטין וקדושין הכל שוה לדבר זה:

(ה) המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה. לויה והרי היא כהנת. עניה והרי היא עשירה. עשירה והרי היא עניה. הרי זו מקודשת. מפני שלא הטעתו. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר. או לאחר שתתגיירי. לאחר שאשתחרר. או לאחר שתשתחררי. לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך. לאחר שיחלוץ לך יבמיך. אינה מקודשת. וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה. הרי היא מקודשת לי. אינה מקודשת. אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין

והוכר עוברה דבריו קיימין - כתב הרמב״ם דאין לו לבא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולא אמרו דבריו קיימים אלא להחמיר עליה שאסורה לינשא לאחרים:

. ואם ילדה נקבה מקודשת:

(ו) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון. ואעשה עמך כפועל

ואעשה עמך כפועל - בפעולת יום אחד. ולאו דמקדש לה בשכר פעולה, דכיון דקי״ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, נמצא כשגמר פעולתו הוי שכירותו מלוה אצלה, והמקדש במלוה אינה מקודשת. אלא דמקדש לה השתא בפרוטה ע״מ שיעשה אח״כ עמה כפועל:

. דבר עליה לשלטון. ועשה עמה כפועל. מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. על מנת שירצה אבא. רצה האב מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. מת האב

ע״מ שירצה אבא - בגמרא מפרש שלא ימחה אבא. וכשקבע זמן למחאתו, כגון שאמר שלא ימחה אבא כל שלשים יום. הלכך רצה האב, שעברו שלשים יום ולא מיחה, הרי זו מקודשת. לא רצה, שמיחה בתוך שלשים, אינה מקודשת:

מת האב - תוך שלשים, הרי זו מקודשת, דאמרינן מאן מחי:

הרי זו מקודשת. מת הבן

מת הבן - בתוך ל׳, מלמדים את האב שימחה, כדי שלא תהא זקוקה ליבם:

. מלמדין האב לומר שאינו רוצה:

(ז) קדשתי את בתי. ואיני יודע למי קדשתיה. ובא אחד ואמר אני קדשתיה

אני קדשתיה נאמן - לכנסה. דלא חציף למימר קמיה דאב שקבל הקדושין, אני הוא, אם לא היה אמת, דמרתת דלמא מכחיש ליה:

. נאמן. זה אמר אני קדשתיה. וזה אמר אני קדשתיה. שניהם נותנים גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

(ח) קדשתי את בתי קדשתיה וגרשתיה

וגרשתיה - קבלתי את גטה:

כשהיא קטנה. והרי היא קטנה

והרי היא קטנה - עכשיו כשאמר עליה כך:

נאמן

נאמן - לפסלה מן הכהונה. שהאב נאמן על בתו כל זמן שהיא קטנה, דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה, כשאמר לאיש, אסרה על הכל, שאין אנו יודעים למי. כשחזר ואמר לזה, התירה לו:

. קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה. והרי היא גדולה

והרי היא גדולה - ואם לאחר שגדלה אמר כך, ובקטנותה לא אמר, אינו נאמן:

. אינו נאמן. נשבית ופדיתיה

נשבית ופדיתיה וכו׳ אינו נאמן - לפסלה מן הכהונה. דבנשואין הימניה רחמנא לאב. לשבויה לא הימניה:

. בין שהיא קטנה. בין שהיא גדולה. אינו נאמן. מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים

יש לי בנים - ואין אשתי זקוקה ליבם:

נאמן. יש לי אחים

יש לי אחים - ואשתי זקוקה ליבם. ועד עכשיו היתה בחזקת שאינה זקוקה:

. אינו נאמן. המקדש את בתו סתם. אין הבוגרות בכלל:

אין הבוגרות בכלל - לפי שאינן ברשות האב לקדשן. ואף על פי שעשאתו הבוגרת שליח לקבל קדושיה, אמרינן לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. אבל הקטנות והנערות כולן צריכות גט מספק. דלא ידעינן איזו מהם קידש:

(ט) מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים. ואמר קדשתי את בתי

קדשתי את בתי גדולה - איצטריך תנא לאשמועינן פלוגתא דר״מ ור׳ יוסי בקדשתי את הגדולה ובקדשתי את הקטנה. דאי אשמועינן בקדשתי את הגדולה, הוה אמינא בהא קאמר ר״מ, דכיון דאיכא דזוטרא מינה, להך גדולה קרי לה, דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אע״פ שהיא קטנה, כשיש קטנה למטה ממנה. אבל קטנה אימא מודי ליה לרבי יוסי דכל שהוא יכול לקרות אותה גדולה אין קורא אותה קטנה. ואי אתמר בהא, בהא קאמר רבי יוסי, אבל בהך אימא מודי ליה לרבי מאיר, לכך הוצרכו שתיהן. והלכה כרבי יוסי בשתיהן:

הגדולה. ואיני יודע אם גדולה שבגדולות. או גדולה שבקטנות. או קטנה שבגדולות. שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות. כולן אסורות. חוץ מן הקטנה שבקטנות. דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר כולן מותרות. חוץ מן הגדולה שבגדולות. קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות. או קטנה שבגדולות. או גדולה שבקטנות. שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות. כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר כולן מותרות. חוץ מן הקטנה. שבקטנות:

(י) האומר לאשה קדשתיך

האומר לאשה קדשתיך וכו׳ - איצטריך לאשמועינן באומר קדשתיך, ובאומרת קדשתני. דאי אשמועינן באומר לאשה קדשתיך שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, הוה אמינא דינא הוא דלא מתסרא איהי בקרוביו, דאיהו שקורי קא משקר, דגברא לא איכפת ליה אם אוסר עצמו חנם בקרובותיה, ומשקר ואמר קדשתיך. אע״פ שלא קדשה, אבל איהי כי אמרה קדשתני דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט, אי לאו דקים לה, לא הוה אמרה, ונתסר איהו על פיה בקרובותיה, ואפילו יהב לה גט. קמ״ל:

. והיא אומרת לא קדשתני. הוא אסור בקרובותיה. והיא מותרת בקרוביו. היא אומרת קדשתני. והוא אומר לא קדשתיך. הוא מותר בקרובותיה. והיא אסורה בקרוביו. קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי

קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי וכו׳ - משום דהוה סלקא דעתין לומר מאחר שהאב נאמן על בתו מן התורה, תהיה האם נאמנת על בתה מדרבנן, קמ״ל דאינה נאמנת:

. הוא אסור בקרובות גדולה. וגדולה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות קטנה. וקטנה מותרת בקרוביו:

(יא) קדשתי את בתך. והיא אומרת לא קדשת אלא אותי. הוא אסור בקרובות קטנה. וקטנה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות גדולה. וגדולה אסורה בקרוביו.

קדשתי את בתר וכו׳. איידי דתנא להני בבי דלעיל, תנא נמי להא, ואע״פ שהיא משנה שאינה צריכה. ובכל הני דהיא אומרת קדשתני מבקשים ממנו ליתן גט כדי להתירה. ואם מעצמו נתן גט, כופין אותו ליתן כתובה:

(יב) כל מקום שיש קדושין ואין עבירה

כל מקום שיש קדושין ואין עבירה - שקדושין תופסין בה ואין עבירה בנשואיה. והאי כללא לאו דוקא, שהרי גר שנשא ממזרת יש קדושין ואין עבירה, דקהל גרים לא אקרי קהל, ואף על פי כן אין הולד הולך אחר הזכר שהולד ממזר, אחד גר שנשא ממזרת ואחד ממזר שנשא גיורת:

. הולד הולך אחר הזכר. ואיזה. זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה. הולד הולך אחר הפגום. ואיזו. זו אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קדושין

וכל מי שאין לה עליו קדושין וכו׳ הולד ממזר - ביבמות נפקא לן מקרא דכתיב (דברים כ״ג:א׳) לא יקח איש את אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר, ומוקמינן לה בשומרת יבם של אביו, שהיא אשת אחי אביו שהיא עליו בכרת:

אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר. ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות

על אחת מכל העריות - של חייבי כריתות:

שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין. הולד כמותה. ואיזה זה ולד שפחה ונכרית:

ולד שפחה ונכרית - דכתיב בשפחה (שמות כ״א:ד׳) האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ובנכרית כתיב (דברים ז׳:ד׳) כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, ש״מ הכי קאמר בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה:

(יג) רבי טרפון אומר. יכולין ממזרים ליטהר. כיצד. ממזר שנשא שפחה

ממזר שנשא שפחה - ואפילו לכתחלה יכול ממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו. והלכה כר״ט. ומודה ר״ט שעבד שנשא ממזרת, הולד ממזר, שעבד אין לו יחוס:

הולד עבד. שחררו. נמצא הבן בן חורין. רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: