003_מסכת שביעית פרק ג

שביעית פרק ג

(א) מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות משיפסקו עובדי עבודה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר משייבש המתוק. רבי יוסי אומר משיקשור:

מאימתי מוציאים זבלים לאשפות - דרך עובדי אדמה לכנוס הזבל למקום אחד בשדה ועושה שם אשפה גדולה עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה:

משיפסקו עוברי עבירה - לעבוד את הארץ בשנה השביעית, וקודם שיפסקו עוברי עבירה אסור שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא ולזבל שדהו הוא מוציא. ויש ספרים שכתוב בהם עובדי עבודה והיא היא:

משיבש המתוק - משיהיה יבש הזבל שנותן מתיקה לפירות:

משיקשר - כשמתחיל להתיבש מתעבה ונעשה קשרים, וקרובים דבריהם להיות שוים. ובירושלמי מפרש משיבש המתוק סדקין שבבקעה כשהמטר יורד מתמלאים מים ואינם מתיבשים אלא לאחר זמן, ונקראים מתוק על שם מתקו לו רגבי נחל (איוב כ״א:ל״ג):

(ב) עד כמה מזבלין עד שלש שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות

משפלות - קופות שמוציאין בהם זבלים שכל משפל מחזיק לתך שהוא משאוי של חמור, והלתך חצי כור ט״ו סאין:

של לתך לתך. מוסיפין על המשפלות

מוסיפין על המשפלות - נותן באשפה אחת משפלות כמו שהוא רוצה:

ואין מוסיפין על

ואין מוסיפין על האשפות - לעשות יותר משלש אשפות בבית סאה שלא יראה כמזבל את השדה:

האשפתות. רבי שמעון אומר אף על

רבי שמעון אומר אף על האשפות - מוסיפין, כיון שיש צבור גדול במקום אחד לא מיחזי כמזבל. ואין הלכה כר׳ שמעון:

האשפתות:

(ג) עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה. יתר מכאן

יתר מכאן - מג׳ [אשפות] מותר. והיינו דרבי שמעון דרישא, והשתא אתא לאשמעינן דשרי ר׳ שמעון אפילו אין י׳ משפלות ובלבד שלא יהיה בה פחות משלש, דאף על פי שיש מעט זבל באשפה וסד״א דמודה רבי שמעון דאם מוסיף האשפות נראה כמזבל, קמ״ל דלא מיחזי כמזבל הואיל ואינו מפזרו:

מחציב דברי רבי שמעון. וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה

עד שיעמיק שלשה - שיעמיק מקום האשפה או יגביה משאר הקרקע ג׳ טפחים, שיהיה ניכר דלכנוס הזבל למקום אחד הוא עושה ולא לזבל את השדה:

. או עד שיגביה שלשה. עושה אדם את זבלו אוצר

עושה אדם את זבלו אוצר - אותם ג׳ אשפות של שלשים משפלות יכול לעשות אותם אשפה אחת ולהוסיף עליהם כמו שירצה, דלא תימא כי היכי דאסור יותר מג׳ אשפות לבית סאה הכי נמי אסור יותר משיעור ג׳ אשפות במקום אחד:

. רבי מאיר אוסר

רבי מאיר אוסר - בירושלמי מוכח דביותר מכשיעור בלבד אסר רבי מאיר. אבל בכשיעור, השתא בג׳ מקומות מותר במקום אחד לא כל שכן. ואין הלכה כר׳ מאיר:

עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה. היה לו דבר מועט

היה לו דבר מועט - שאין לו להוציא בפעם א׳ כשיעור המפורש לעיל מוציא אותו מעט ומוסיף עליו והולך:

מוסיף עליו והולך. רבי אלעזר בן עזריה אוסר

רבי אלעזר בן עזריה אוסר - שמא לא יהיה לו זבל יותר ונראה כמזבל שדהו עד שיוציא עשר משפלות כאחת:

עד שיעמיק שלשה או עד

או עד שיעמיק שלשה או יגביה שלשה - שכיון שאותו מקום משונה משאר השדה לא מיחזי כמזבל וכן אם נתנו על הסלע שאינו ראוי לזריעה:

שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע:

(ד) המדייר את שדהו עושה סהר

המדייר שדהו - לשון דיר של בהמות, שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו אלא שם ואינו מתכוין לזבל שדהו בענין זה ודעתו להכניס הזבל לאשפות אח״כ:

סהר - כמו סחר, היקף של מחיצה סביב הצאן:

לבית סאתים עוקר שלש רוחות

עוקר שלש רוחות - כשנתמלאת הסחר זבל עוקר מן הסחר שלש רוחות וזוקפן לצד [אחר] של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים, ועושה אשפות בתוך שדהו ג׳ אשפות לבית סאה כדאמרן:

ומניח את האמצעית. נמצא מדייר בית ארבעת

נמצא מדייר בית ארבעת סאים - סאתים מצד זה של מחיצה אמצעית וסאתים מצד אחר. ואשמעינן מתניתין דשרי לדייר בית ד׳ סאין קודם שיעשה ממנה אשפות, אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין:

סאין. ר' שמעון בן גמליאל אומר בית שמנת סאין. היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין

מפני מראית העין - שלא יהא נראה כמתכוין לזבל שדהו אם עושה את כולה סחר:

. ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין:

כדרך המזבלין - ג׳ אשפות לכל בית סאה. ואין הלכה כרשב״ג:

(ה) לא יפתח אדם מחצב

מחצב - מקום בתוך שדהו שחוצבין ממנו אבנים לבנין. אם היה מכוסה עפר ולא היה נראה אין פותחין אותו בתחלה בשביעית, שהרואה אומר לתקן שדהו הוא עושה כדי לזרוע בתוכו ולא להוציא האבנים לבנין:

בתחלה לתוך שדהו. עד שיהיו בו שלש מורביות. שהם שלש על שלש. על רום שלש. שיעורן עשרים ושבעה אבנים:

עד שיהא בו שלש מורביות - שיהיו נגלים ונראים מאותו מחצב קודם שביעית שלש שורות של אבנים, שכל שורה מהם שלש אמות אורך ושלש אמות רוחב ברום שלש אמות, שנמצאו שם ט׳ אבנים שכל אבן הוא אמה על אמה ברום ג׳, וכן בכל שורה ושורה הרי כ״ז אבנים לשלש שורות, ובהכי ניכר שלצורך אבנים לבנין הוא מוציאם ולא לתקן שדהו:

(ו) גדר שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים

של משאוי שנים שנים - שיש בכל אחת מהן משאוי שני בני אדם:

הרי אלו ינטלו

הרי אלו ינטלו - כלן ואפילו הקטנות שבהן ולא מתחזי כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה:

. שיעור גדר עשרה טפחים. פחות מיכן מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח. במה דברים אמורים

פחות מכאן מחצב - ואינו נוטלו כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה:

במה דברים אמורים - האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו:

מתוך שלו. אבל מתוך של חברו. מה שהוא רוצה יטול

מה שהוא רוצה יטול - דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן שדה אם התחיל ליטול מערב שביעית:

. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית. אבל אם התחיל בו מערב שביעית. מה שהוא רוצה נוטל:

(ז) אבנים שזעזעתן המחרישה

שזעזעתן המחרישה - ואפילו לא זעזעתן אלא שעתידה לזעזען הוי כאילו זעזעתן:

. או שהיו מכוסות ונתגלו. אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים. הרי אלו ינטלו

הרי אלו ינטלו - כולן אגב אותם שתים:

. המסקל את שדהו. נוטל את העליונות. ומניח את

המסקל שדהו - שמסלק האבנים מן השדה, לשון סקלו מאבן (ישעיה סב):

ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ - דבכה״ג לא מחזי כמתקן שדה:

הנוגעות בארץ. וכן גרגר של צרורות. או גל של אבנים. נוטל את העליונות. ומניח את הנוגעות בארץ. אם יש תחתיהן סלע או קש

גרגיר של צרורות - גל של אבנים קטנות:

אם יש תחתיהן סלע או קש - לא מחזי כמתקן כיון דאין המקום ראוי לזריעה:

. הרי אלו ינטלו:

(ח) אין בונין מדרגות

אין בונין מדרגות - מעלות ע״פ הגאיות, שלא יחליקו בירידתן לקחת המים שנתקבצו בעמק באותן הגומות, דנראה כמתקנן להשקות בהן שדותיו בשביעית:

על פי הגאיות ערב שביעית. משפסקו הגשמים. מפני שהוא מתקנן לשביעית. אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים. מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית. ולא יסמוך בעפר

לא יסמוך בעפר - אם בא להיות סוכר מקום יציאת המים באבנים, לא יתן עפר וטיט בין האבנים משום דמיחזי טפי שהוא מתכוין להשקות מהן שדותיו:

. אבל עושה הוא חייץ

אבל עושה הוא חייץ - אבנים סדורות זו על זו כעין גדר בלא עפר וטיט:

. כל אבן

כל אבן - שבשדהו אפילו קטנה אם כשהוא בונה הגדר או הבנין יכול לפשוט ידו וליטלה ולבנות בה:

שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה. הרי זו תנטל:

הרי זו תנטל - שהגדר מוכחת עליו דלבנות גדרו הוא נוטלה ולא לתקן השדה לזריעה:

(ט) אבני כתף באות מכל מקום

באות מכל מקום - אפילו מתוך שלו דמידע ידיע דלבנין קבעי להו ולא לתקן את השדה:

. והקבלן

והקבלן - שקבל שדה באריסות מביא מ״מ ואפילו מאותה שדה שהוא אריס בה אפילו אבנים קטנות שאין [שדה זו חשובה כשלו. וי״מ והקבלן שדרכו לבנות בנינים בקבולת שאין] כוונתו אלא לקבץ אבנים מביא [מ״מ ואפילו משדה] שלו:

מביא מכל מקום. ואלו הם אבני כתף. כל שאינה יכולה להנטל באחת יד דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן. כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף:

ר׳ יוסי אומר כו׳ - והלכה כר׳ יוסי:

(י) הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים. מותר להעמיק עד הסלע

להעמיק עד הסלע - ולא חיישינן דלמא ממלך וזרע ליה, שאין דרך בני אדם לזרוע סמוך לרה״ר. אבל בינו לבין חבירו חיישינן דילמא ממלך וזרע ליה ואסור:

. מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים

צוברו ברשות הרבים - ואח״כ נוטלו משם ומתקן את רשות הרבים כמו שהיה:

ומתקנו. דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו. מה יעשה בעפר

כשם שאין מקלקלים רה״ר כך לא יתקן - כלומר לא מבעיא לצבור עפרו לרשות הרבים שהוא אסור אף על פי שיסירנו אח״כ שהרי מקלקל הוא לשעה, אלא אפילו לתקן אסור, כגון אם היו אבנים או עפר מפוזרים ברשות הרבים לא יצברם במקום אחד אלא יסלקם לגמרי מרשות הרבים, והיינו דקאמר כשם שאין מקלקלין רשות הרבים לצבור עפרו לרשות הרבים אע״פ שדעתו לסלקו מיד, כך לא יתקן לצבור אבנים או עפר המפוזרים ברשות הרבים ולשום אותם בצדי רה״ר לפי שעה, אלא יסלקם מיד לגמרי מכל רה״ר ויוציאם לים או לנהר:

מה יעשה בעפר - אליבא דרבי עקיבא:

צוברו בתוך שדהו כדרך

צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלים - ג׳ אשפות לבית סאה:

המזבלין. וכן החופר בור

וכן החופר בור שיח מערה - בשאר ימות השנה פליגי בה ר׳ יהושע ורבי עקיבא, לר״י צוברו ברה״ר ובלבד שיסלקנו אחר כך ויתקן רה״ר כמו שהיה, ולר״ע אע״פ שדעתו לתקן אסור אלא צוברו ברשותו. והלכה כרבי עקיבא:

. ושיח. ומערה: