(יא) וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה – וַהֲלֹא כְּבָר כָּתַב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד[1]? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, הָרִאשׁוֹן לְקוֹמָה וְהַשֵּׁנִי לִגְדֻלָּה, שֶׁמִּנָּהוּ פַּרְעֹה עַל בֵּיתוֹ (ילקוט).
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמ"ר א, כז).
אִישׁ מִצְרִי – נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם (שמ"ר א, כח; ויק"ר לב).
מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי – מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם (שם).
(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה – רָאָה מֶה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה לוֹ בַּשָּׂדֶה (שם). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ.
וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ – עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר (תרגום יונתן).
(יג) שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים – דָּתָן וַאֲבִירָם, הַם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן (נדרים ס"ד ע"ב; שמ"ר א, כט).
נִצִּים – מְרִיבִים.
לָמָּה תַכֶּה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד (סנהדרין נ"ח ע"ב).
רֵעֲךָ – רָשָׁע כְּמוֹתֶךָ (תנחומא שמות י).
(יד) מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ – וְהִנֵּה עוֹדְךָ נַעַר.
הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר – מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהֲרָגוֹ בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ (שמ"ר א, כט).
וַיִּירָא מֹשֶׁה – כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: דָּאַג לוֹ עַל שֶׁרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים דְּלָטוֹרִין; אָמַר: מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל (שמ"ר א, ל).
אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר – כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: נוֹדַע לִי הַדָּבָר שֶׁהָיִיתִי תָּמֵהַּ עָלָיו, מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לִהְיוֹת נִרְדִּים בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכַךְ (שם).
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה – הֵם הִלְשִׁינוּ עָלָיו (שם).
וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה – מְסָרוֹ לַקּוּסְטִינָר לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הַחֶרֶב (שם). הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: "וַיַּצִּילֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ד).
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן – נִתְעַכֵּב שָׁם; כְּמוֹ: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (בראשית לז, א).
וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר – לָמֵד מִיַּעֲקֹב שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ זִוּוּגוֹ מִן הַבְּאֵר (שמ"ר א, לב).
(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן – רַב שֶׁבָּהֶן, וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם).
אֶת הָרְהָטִים – אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצַת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ.
(יז) וַיְגָרְשׁוּם – מִפְּנֵי הַנִּדּוּי.
(כ) לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן – הִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהַמַּיִם עוֹלִים לִקְרָאתוֹ (שמ"ר א, לב).
וְיֹאכַל לָחֶם – שֶׁמָּא יִשָּׂא אַחַת מִכֶּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: "כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט, ו) (שם).
(כא) וַיּוֹאֶל – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּצְבִי מֹשֶׁה"). וְדוֹמֶה לוֹ: "הוֹאֶל נָא וְלִין" (שופטים יט, ו), "וְלוּ הוֹאַלְנוּ" (יהושע ז, ז), "הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר" (בראשית יח, כז, לא). וּמִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן אָלָה; נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ (נדרים ס"ה ע"א)[8].
(כג) [וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה גָּר בְּמִדְיָן; "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם", וְהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּעָה – "וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה" וְגוֹמֵר (ג, א), וּבָאַת תְּשׁוּעָה עַל יָדוֹ. לְכַךְ נִסְמְכוּ פַּרְשִׁיּוֹת הֲלָלוּ.]
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם – נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם (שמ"ר א, לד).
(כד) נַאֲקָתָם – צַעֲקָתָם. וְכֵן: "מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ" (איוב כד, יב).
אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם – עִם אַבְרָהָם.
(כה) וַיֵּדַע אֱלֹהִים – נָתַן עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו מֵהֶם.