דף קח,ב

והא אמרת רישא, "שור במנה, והביא שנים במנה, לא יצא"?

והא אמרת רישא - אפילו לרבנן:

שור במנה כו' - ואמאי יביא בדמיו שנים:

שור זה ונסתאב, שאני:

זה ונסתאב שאני - דכיון דאמר זה אקריב עולה ונסתאב אזל ליה נדריה דזה לא מצי למיקרב אבל התם דאמר הרי עלי שור במנה חייב עד שיביאנו:

שני שוורין אלו עולה ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד ורבי אוסר: מאי טעמא?

משום דהוה ליה "גדול והביא קטן".

גדול והביא קטן - שבכל מקום שנים חשובים מאחד ואפילו שניהם שוין:

ואף על גב דנסתאב לכתחילה לא שרי רבי.

ואף על גב דנסתאב - איכא למימר חלף ליה נדריה ובאחריות נמי לא ליחייב דהא אמר אלו אפילו הכי לכתחילה לא שרו:

ולפלוג נמי ברישא?

ליפלוג נמי ברישא - שור זה עולה ונסתאב יביא בדמיו שנים דהוי קטן והביא גדול נמי ליפלוג ולימא ורבי אוסר דלא שני ליה בין קטן והביא גדול לגדול והביא קטן:

רבי אכולה מילתא פליג. ונטר להו לרבנן עד דמסקי מילתייהו, והדר מיפליג עלייהו.

תדע, דקתני, "איל זה עולה, ונסתאב - רצה, יביא בדמיו כבש. כבש זה לעולה, ונסתאב - רצה, יביא בדמיו איל. ורבי אוסר".

תדע - דארישא דנדר קטן והביא גדול נמי פליג:

ורבי אוסר - אלמא בכבש אסר נמי רבי להביא בדמיו איל דהוי קטן והביא גדול דומיא דשור זה ונסתאב דלא יביא בדמיו שנים:

שמע מינה:

איבעיא להו, ממינא למינא מאי?

ממינא למינא מאי - שור זה עולה ונסתאב מהו שיביא בדמיו שני אילים:

תא שמע, "שור זה עולה, ונסתאב, לא יביא בדמיו איל.

לא יביא בדמיו איל - דקטן הוא יותר מדאי אבל יביא בדמיו שני אילים אלמא ממינא למינא שרי:

אבל מביא בדמיו ב' אילים. ורבי אוסר. לפי שאין בילה".

לפי שאין בילה - שצריך להביא עמהם שתי מנחות בשני כלים ואין יכול לערבן בכלי אחד הלכך לא מיחזי כי ההוא דנדרו דנדר מידי דבאה מנחתו בכלי אחד וקא מייתי בשני כלים וקס"ד דאי לאו משום המנחות לא איכפת לן אקרבנות אי נדר חד ומייתי תרין הואיל ומכח קמא אתו אבל מנחות דמביא מביתו בעינא דומיא דנדרו: אי הכי - דממינא למינא שרי מאי איריא כו':

שמע מינה.

אי הכי, מאי איריא תרי, אפילו חד נמי?

דהא בנסתאב, לרבנן, לא שני להו בין גדול לקטן?

תרי תנאי ואליבא דרבנן:

תרי תנאי - דאיכא דסבירא ליה דאפילו בנסתאב אסרי רבנן בגדול והביא קטן לכתחילה:

רבי אוסר לפי שאין בילה: טעמא דאין בילה, הא יש בילה שרי.

הא יש בילה שרי - לאיתויי ממינא למינא:

והתנן, "איל זה עולה ונסתאב, רצה יביא בדמיו כבש. כבש זה עולה ונסתאב, יביא בדמיו איל. ורבי אוסר"?

ורבי אוסר - אע"ג דבכלי אחד אתיא מנחתו אפילו הכי לא מייתי מדמיו אלא דומיא דידיה:

תרי תנאי ואליבא דרבי.

תרי תנאי כו' - דאיכא דקפיד אמנחות ואיכא דקפיד אקרבן גופיה:

"ובטהורים, עגל והביא פר, כבש והביא איל, יצא".

ובטהורים - סיפא דברייתא דשור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל ובטהורים דלא נפל בהן מום:

סתמא כרבנן:

רצה יביא בדמיו ב' [כו']: אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב, לא שנו אלא דאמר שור זה עולה, אבל אמר שור זה עלי עולה, הוקבע.

הוקבע - אחריותו עליו להביאו עולה אחת ולא לשתי עולות:

ודלמא עלי להביאו קאמר?

ודלמא עלי להביא - לזה עולה קאמר וכיון דנסתאב אזל ליה נדריה שור זה לדמיו אם נסתאב הוקבע לעולה אחד דאי מייתי ב' עולות לא יצא אבל אי לא אמר עלי יצא כי היכי דעביד ליה דאינו חייב באחריותו:

אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב, לא שנו אלא דאמר שור זה עולה, אי נמי אמר שור זה עלי עולה, אבל אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע:

משנה האומר אחד מכבשי הקדש, ואחד משורי הקדש, והיו לו שנים - הגדול שבהן הקדש.

אחד מכבשי הקדש - למזבח:

שלשה, בינוני שבהם הקדש.

בינוני שבהן הקדש - מפרש בגמ':

פירשתי ואיני יודע מה שפירשתי, או שאמר לי אבא, ואיני יודע מה - הגדול שבהן הקדש:

פירשתי - איזה מהן ולא ידעתי איזה:

או שאמר לי אבא - בשעת מיתתו אחד משוורי הפרשתי להקדש:

ואיני יודע - לאיזהו מהן:

הגדול שבהן הקדש - דמסתמא מוטב שבהן הקדיש דכתיב מבחר נדריכם (דברים יב):

גמרא אלמא מקדיש בעין יפה מקדיש.

אימא סיפא, "בינוני שבהן הקדש", אלמא מקדיש בעין רעה מקדיש?

אמר שמואל, חוששין אף לבינוני, דלגבי קטן, עין יפה הוא.

חוששין אף לבינוני - דכיון דאמר אחד מהן הקדש לא ידענא אהי מינייהו חייל הקדש אי אגדול או אבינוני דהוי עין יפה לגבי קטן הלכך אתרווייהו חייל ומיהו לא קרב למזבח אלא חד מינייהו אבל היכא דאמר פירשתי ליכא לספוקי דודאי גדול פירש:

היכי עביד?

היכי עביד - דמישתרי ליה חד מינייהו:

אמר רבי חייא בר רב, ממתין לו עד שיומם, ומחיל ליה לקדושתיה בגדול.

ומחיל לקדושתיה בגדול - דממה נפשך אי אבינוני חל ולאו אגדול הרי זה נסתאב וחיללו בגדול ואי אגדול חל מעיקרא נמצא בינוני חולין מעיקרא:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, לא שנו אלא דאמר אחד משוורי הקדש, אבל אמר שור בשוורי הקדש, הגדול שבהן הקדש. תורא בתוראי קאמר.

לא שנו - דחוששין אף לבינוני:

תורא בתוראי - שור החשוב בשוורי:

איני? והאמר רב הונא א"ר חייא משמיה דעולא, האומר לחבירו, בית בביתי אני מוכר לך, מראהו עלייה.

מראהו עלייה - שמראהו לעלייתו ואומר לו זו מכרתי לך קא סלקא דעתך עלייה ממש קאמר דגריעא דירתה משל בית אלמא בית בביתי לאו החשובה בביתי קאמר והוא הדין לתורא בתוראי:

לאו משום דגריע?

לא מעולה שבבתים:

מיתיבי, "שור בשוורי הקדש, וכן שור של הקדש שנתערב באחרים - הגדול שבהן הקדש. וכולם ימכרו לצרכי עולות ודמיהן חולין".

שור בשוורי הקדש - עולה:

הגדול שבהן הקדש - עולה וכל האחרים ימכרו לצרכי עולות שמא אכל חד איכא למימר זה עולה:

ודמיהן חולין - דקדש אינו תופס דמיו אלא בעל מום שיצא לחולין דנתפסין דמיו בקדושתו אבל האי דלא נפיק לחולין ולצורך קדשים נמכר אין דמיו קדושים ולהקדש נמי לא גזיל מידי דהא יהיב ליה הגדול שבהן קתני מיהא וכולן ימכרו כו' דחוששין לכולן אף על גב דאמר שור בשוורי וקשיא לרב נחמן:

תרגומא א"שור של הקדש שנתערב באחרים".

תרגומא - הא דקתני וכולן ימכרו לצרכי עולות:

אשור של הקדש שנתערב באחרים - אבל אשור בשוורי ליכא לספוקי דגדול משמע:

והא "וכן" קאמר?

והא וכן קתני - דמשמע דין שניהם שוה:

תרגומא, א"גדול":

תרגומא - הא דקתני וכן אגדול דכן דינו שוה דנותן הגדול להקדש אבל לגבי ספיקא ליכא בשור בשוורי:

מיתיבי, בית בביתי אני מוכר לך, ונפל - מראהו נפול.

ונפל - אחד מביתו מראהו ואומר זהו שמכרתי לך:

עבד בעבדיי אני מוכר לך, ומת - מראהו מת

_____________________________________

תוספוס

לפי שאין בילה - שצריך להביא שני מנחות עמהן בב' כלים, ואין יכול לערבן יחד בכלי אחד, הלכך לא מיחזי כי ההוא דנדרו.

ומן הדם לא חיישינן אם נתערב ולכל הפחות אם נתערב סולתן יכול לערב לכתחילה כדאמרן לעיל גבי יין: