אמר רב המנונא - כיון דאמר על מנת שאקריבנה בבית חוניו הוי כאילו אמר על מנת שאהרגנה ולא איתחייב באחריותה ומשום הכי יצא אבל חייב כרת משום שחוטי חוץ שהרי קרא עליה שם עולה:

אמר ליה רבא, אלא מעתה סיפא דקתני, "הריני נזיר שאגלח בבית חוניו, יגלח במקדש. ואם גילח בבית חוניו, יצא". הכי נמי, דנעשה כאומר הריני נזיר על מנת שלא אתחייב באחריות קרבנותיו?!

נזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו, לא מתכשר?

נזיר - לא מצי לאתנויי על מנת שלא אתחייב באחריות דקרבנותיו דכיון דחלה עליו נזירות לא פקעא מיניה עד דמייתי קרבנותיו:

אלא אמר רבא, אדם זה לדורון נתכוין.

לדורון בעלמא קא מיכוין - ולא חל עליה שם עולה:

אמר, אי סגיא בבית חוניו, טרחנא, טפי, לא מצינא לאיצטעורי.

טפי לא מצינא לאיצטעורי - ברחוק מארץ ישראל עומד וקרוב לחוניו ואליבא דרבא לא מחייב משום שחוטי חוץ:

נזיר נמי, האי גברא לצעורי נפשיה קא מיכוין, אמר, אי סגיא בבית חוניו, טרחנא, טפי, לא מצינא לאיצטעורי.

ורב המנונא אמר לך, נזיר כדקאמרת. עולה, על מנת שלא אתחייב באחריותה קאמר.

ואמר ליה רב המנונא נזיר הוי ודאי טעמא כדקאמרת דלא חל עליה שם נזירות - אבל עולה היינו טעמא נעשה כאומר וכו' ושם עולה עליה וחייב כרת:

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב המנונא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו, והקריבה בארץ ישראל, יצא. וענוש כרת.

והקריבה בארץ ישראל - שלא בירושלים ולהכי נקט בא"י דאף על גב דלא קיים נדרו יצא דקביעותא דבית חוניו לאו קביעות הוא (אלא היינו טעמא) דהוי כאומר על מנת שאהרגנה ועל מנת שלא אתחייב באחריותה דמה לי קטלה התם מה לי קטלה הכא וענוש כרת משום שחוטי חוץ אלמא שם עולה חל עלה כדרב המנונא:

תניא נמי הכי, הרי עלי עולה שאקריבנה במדבר, והקריבה בעבר הירדן, יצא. וענוש כרת:

במדבר - קסבר משום משכן שהיה שם יהא עדיין המדבר קדוש:

והקריבה בעבר הירדן - בארץ ישראל שלא בירושלים אפי' הכי יצא דעל מנת שלא אתחייב באחריות קאמר:

משנה הכהנים ששמשו בבית חוניו, לא ישמשו במקדש שבירושלים.

ואין צריך לומר לדבר אחר.

ואין צריך לומר לדבר אחר - אם שמשו לעבודת כוכבים לא ישמשו עוד בירושלים:

שנאמר, (מלכים ב כג) "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים, כי אם אכלו מצות [בתוך] אחיהם".

הרי אלו כבעלי מומין. חולקין ואוכלין, ולא מקריבין:

הרי אלו כבעלי מומין - שחולקין ואוכלין בקדשים כדאמר באלו מנחות (לעיל ע"ג) איש חולק ואפי' בעל מום:

גמרא אמר רב יהודה, כהן ששחט, קרבנו ריח ניחוח.

כהן ששחט בהמתו לעבודת כוכבים - לפני עבודת כוכבים ושב קרבנו שהוא מקריב במקדש אחרי כן ריח ניחוח הוא:

אמר רב יצחק בר אבדימי, מאי קראה?

(יחזקאל מד) "יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם, והיו לבית ישראל למכשול עון, על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה' אלהים, ונשאו עונם".

וכתיב בתריה, "ולא יגשו אלי לכהן לי".

אי עבד שירות אין, שחיטה, לאו שירות הוא:

אי עביד שירות - בעבודת כוכבים מיתסר במקדש ושחיטה לא איקרי שירות דהא במקדש כשרה בזר:

איתמר, שגג בזריקה, רב נחמן אמר, קרבנו ריח ניחוח.

שגג בזריקה - זרק דם לעבודת כוכבים בשוגג דהשתא עבד ליה שירות אלא ששוגג היה:

רב ששת אמר, אין קרבנו ריח ניחוח.

אמר רב ששת, מנא אמינא לה?

דכתיב, "והיו לבית ישראל למכשול עון".

[מאי] לאו, או מכשול, או עון. ומכשול, שוגג. ועון, מזיד.

מאי לאו או מכשול או עון - כלומר או שוגג או מזיד עשו שירות לעבודת כוכבים וכתיב לא יגשו אלי לכהן לי:

עון מזיד - כדאמרי' במסכת יומא (דף לו) עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת עונה בה:

ורב נחמן, מכשול דעון:

אמר רב נחמן, מנא אמינא לה?

דתניא, (במדבר טו) "וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה", מלמד שכהן מתכפר על ידי עצמו.

בחטאה בשגגה - משמע אפי' נפש כהן בחטאה בשגגה יכול להקריב קרבנו ולהקריב על עצמו ובההיא פרשתא בעבודת כוכבים מישתעי כדכתיב (במדבר טו) וכי תשגו ולא תעשו וגו' זו עבודת כוכבים ששקולה כנגד כל התורה כולה:

במאי?

במאי - פלח לעבודת כוכבים דאיצטריך קרא לאכשורי לעבוד במקדש כי שגג:

אילימא בשחיטה?

מאי איריא שוגג, אפילו מזיד נמי.