כי מקור החיות, הוא רוח פיו של הקב"ה, המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה.
ורוח פיו ית' היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית, ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם, ולהחיותם עדי עד, ולא הי' נברא עוה"ז כלל.
(שכמו שהקב"ה נקרא א"ס, כך כל מדותיו ופעולותיו.
דאיהו וגרמוהי חד, היינו החיות הנמשכת ממדותיו, שהן חסד ורחמים ושאר מדותיו הקדושות, ע"י התלבשותן שמתלבשות ברוח פיו.
"כי הוא אמר ויהי". ועולם ע"י חסד יבנה.
בדבר ה' ורוח פיו, הנעשה כלי ולבוש לחסד זה, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה)
אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות, שיוכל להתפשט מרוח פיו, והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות.
וצירופי צירופיהן, בחילופי ותמורות האותיות עצמן, ובחשבונן, ומספרן.
שכל חילוף ותמורה, מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה.
דהיינו, שיוכל לברוא ולהחיות ברואים, שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות.
שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהן מדותיו.
והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות, מיעוט אחר מיעוט, עד שלא נשאר ממנו אלא בחי' אחרונה, שהוא בחי' החשבון ומספר, כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו.
(ואחר כל הצמצומים האלה וכיוצא בהן, כאשר גזרה חכמתו ית', הוא שהי' יכול האור והחיות להתלבש גם בתחתונים, כמו אבנים ועפר הדומם.
כי אבן דרך משל, שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו, ועוד אלף נוספת משם אחר (לישעם) [נר' דצ"ל לטעם] הידוע ליוצרה.
והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד, רק שע"י צמצומים רבים ועצומים, ממדרגה למדרגה, ירד ממנו חיות מועט במאד מאד, עד שיוכל להתלבש באבן.
וזו היא נפש הדומם המחי' ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע, וכמש"ל.
וזו היא בחי' ממכ"ע, משא"כ בחי' סוכ"ע).
וכל כח ומדרגה, יכול לברוא ברואים כפי בחי' מדרגה זו, גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ואיכותם, להחיות עדי עד, מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו, ואין מעצור כו'.
אך שלא יהי' איכותם במעלה גדולה כ"כ כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחי' כח ומדריגת האותיות עצמן: