וזהו ג"כ ענין סוכ"ע.
פי', דרך משל, כשאדם מתבונן באיזה דבר חכמה בשכלו, או דבר גשמי במחשבתו, אזי שכלו ומחשבתו מקיפים על הדבר ההוא המצויר במחשבתו או בשכלו.
אך אין מקיפים על הדבר ההוא ממש בפועל ממש.
אבל הקב"ה דכתיב ביה: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'" - מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים, מקפת כל נברא ונברא בפועל ממש.
שהרי היא היא חיותו והתהוותו מאין ליש בפועל ממש.
וממלא כל עלמין, היא בחי' החיות המתלבשת תוך עצם הנברא, שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב, כפי ערך מהות הנברא, שהוא בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו, דהיינו מעלתו וחשיבותו.
כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו, שהוא כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ, ואיכותו ומעלתו, הוא אורו, ג"כ יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר, כי לא יאיר לבלתי תכלית, מאחר שהוא נברא.
וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית, כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'.
וא"כ החיות המלובשת בהם, היא בבחי' צמצום רב ועצום, כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהוה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית.