והנה, שלשה לבושים אלו^[1], מהתורה ומצותיה^[2], אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה^[3] - עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם^[4] לאין קץ וסוף, על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן^[5]. כמו שכתוב בזהר: "דאורייתא וקודשא בריך הוא, כולא חד"^[6]. פירוש, "דאורייתא" - היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ו"הקדוש ברוך הוא" בכבודו ובעצמו - "כולא חד". "כי הוא היודע והוא המדע וכו'", כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם^[7].^[8]

ואף דהקדוש ברוך הוא נקרא: "אין סוף", "ולגדולתו אין חקר", "ולית מחשבה תפיסא ביה כלל"^[9]. וכן ברצונו וחכמתו^[10]. כדכתיב^[11]: "אין חקר לתבונתו". וכתיב^[12]: "החקר אלוה תמצא?!", וכתיב^[13]: "כי לא מחשבותי, מחשבותיכם"^[14]?

הנה על זה אמרו: "במקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו". וצמצם הקדוש ברוך הוא רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן, ובצרופי אותיות תורה נביאים כתובים, ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו זכרונם לברכה - בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן, כל מה שאפשר לקיים מהן, במעשה, דבור, ומחשבה, ועל ידי זה^[15], תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו^[16].

ולכן נמשלה התורה למים: מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ממקום כבודה - שהיא רצונו וחכמתו יתברך, ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל - ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה^[17] בדברים גשמיים וענייני עולם הזה: שהן רוב מצות התורה ככולם והלכותיהן, ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר, עשרים וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים - כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן. ואפי' בחי' דבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה - תפיסא^[18] בהן ומתלבשת^[19] בהן.