וכן^[1] כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו, שזהו פי' לשון: "סטרא אחרא" - פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה.

וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך - בין בפועל ממש כמלאכים עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה, שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה'.  ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה^[2]: ש"אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי כו'". ו^[3]"כל בי עשרה שכינתא שריא" לעולם^[4].

אבל כל מה שאינו בטל אצלו ית' אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו - אינו מקבל חיות, מקדושתו של הקב"ה מבחי' פנימית הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה, אלא מבחי' אחוריים - שיורדים^[5] ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות, בהשתלשלות העולמות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים, עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט, עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחי' גלות תוך אותו דבר הנפרד, להחיותו ולקיימו מאין ליש שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא.