פרק ו

והנה^[1]: "זה לעומת זה עשה אלהים"^[2] - כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים, כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם^[3]  כלולה מעשר כתרין דמסאבותא, שהן: שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנזכרים לעיל^[4] ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן: חכמה בינה ודעת, מקור המדות.

כי המדות הן לפי ערך השכל - כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך, לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם, וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים, וכן בהתפארות ושאר מדות.

ועשר בחי' אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה - הרי מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים: לבושי מסאבו לעשר בחי' אלו הטמאות, שמתלבשות בהן בשעת מעשה או דבור או מחשבה.

והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש, אשר^[5]: הכל הבל ורעות רוח^[6]. וכמו שכתוב בזהר בשלח: שהן תבירו דרוחא כו'.