Video part 1 Video part 2 Video part 3 Video part 4
מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו'.
הנה זה המאמר אומרת כנס"י להקב"ה בזמן שאין בהמ"ק קיים וענין כאח לי הוא, שישראל נק' אחים וריעים, כמ"ש: למען אחי ורעי אדברה נא, וסיפיה דקרא: למען בית אלקינו, דהיינו בזמן שבהמ"ק קיים נקרא אחים ורעים. ולכן מבקשת גם עכשיו: מי יתנך כאח לי.
והנה ידוע שיש ב' מיני מדרגות בישראל: צדיקים ובע"ת. ופעם משמע מדברי חז"ל, שמעלת בע"ת גדול מצדיקים, כמ"ש: מקום שבע"ת עומדין אין צ"ג כו'. ופעם שבחו מעלת צדיקים מאד, בענין: במי נמלך - בנשמותיהן של צדיקים, ולא אמרו: בע"ת כו'. וכתיב: ועמך כולם צדיקים כו'.
הנה הצדיקים הוא ע"ד מ"ש באברהם: ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. (עמ"ש מזה בד"ה: אשירה להוי') בהיות ידוע שתכלית הבריאה הוא להיות דירה בתחתונים. כי עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו לבד. (עמ"ש מזה בד"ה: צו את בנ"י כו' את קרבני) דהיינו שיומשך בחי' אחד גם למטה כמו למעלה.
וזהו ענין: דרך הוי' - כמו הדרך עשוי לילך מעיר לעיר כו', מן שם הוי' להיות הולך ומתגלה גם למטה בעולם העשיי', עולם החושך, נק': דרך, כלומר שעי"ז הוא הולך כו'.
וזהו בחי': צדקה, כמו שהצדקה הוא מעשיר לעני להחיות רוח שפלים כו', כן המשכת שם הוי' לעולם החושך כו'. וע"כ כל המצות נק' בשם צדקה. כמ"ש והעמדנו עלינו מצות כו'[1] - כי תר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור כו' המשכה מלמעלה והוא בחי' צדקה.
(והנה י"ל ענין: דרך הוי' - היינו המשכה משם הוי' בבי"ע. ועמ"ש בד"ה: כי המצוה הזאת. אמנם במ"א נתבאר פי': דרך הוי' - היינו המשכה להיות שם הוי', וכמ"ש ע"פ: אשירה להוי'.
אך י"ל שני הענינים הכל נכלל בפי': דרך הוי'. ועמ"ש בד"ה: לבבתני, ב' בחינות לבבות כו', ע"ש והיינו ב' המשכות הנ"ל.
ואפשר לכן דרך גימטריא ב' פעמים הוי"ה אלקים, ע"ד מ"ש במ"א בד"ה: שובה ישראל בענין מ"ש: ויאמרו הוי' הוא האלקים ב' פעמים, שזהו ענין מ"ש: ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים. ועמ"ש בד"ה: ביום השמע"צ בפי': צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. ועמ"ש במ"א על המאמר פ' וישלח (קע"ה ב'): כי ישרים דרכי ה' כו')
וביאור הענין, דהנה כתיב: מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כו'. וענין: מה רבו - הוא ענין רבוא רבבות השתלשלות העולמות המושגים לנו ושאין מושגים כו', כנודע בזהר באדרא רבוי השתלשלות והם כולם בבחי' עשיי' בלבד, ואפי' אותם שאינם מושגים והם בבחי': פלא אמון מופלא אמון מכוסה אמון מוצנע כו'[2] - עכ"ז נק' עשייה עושה פלא, לעושה נפלאות כו', ולכאורה יש להבין מהו ענין המשל לעשייה מאחר שהם רוחניים איך יתכן לומר בהם עשייה כו'.
אמנם הוא עד"מ כמו עשייה גשמיי' באדם שלמטה, אין התחברות לה עם שכלו וחכמתו, ואין בה בחי' השכל רק הארת השכל הארה בעלמא כו', ע"י כמה התלבשות. (ועמ"ש בד"ה: מי מנה, בפי': אף עשיתיו, ובד"ה בחודש השלישי בפי': על כל שבח מעשה ידיך)
וכן למעלה הוא רק כח הפועל בנפעל, כח בלבד כו'. וזהו: עשית - עשייה דוקא. (ועמ"ש בד"ה: אוסרי לגפן, גבי עשה פלא)
והנה הכח הפועל שמתלבש שם נק': ממכ"ע ועצמיות הפועל כו' הוא בחי' סוכ"ע כו'. וכמו העיגול שאין בו מעלה ומטה, כן קמיה ית' שוים עליונים ותחתונים, כחשיכה כאורה. ולכן כתיב: איה מקום כבודו - שאין מושג גם לעליונים, ולמטה כתיב מלא כה"כ. והוא מטעם הנ"ל שאין חילוק קמיה ית' בין עליונים לתחתונים כו'.
אמנם פי': דירה בתחתונים הוא להיות אחד למטה כמו למעלה. והיינו כמו: שמלכותך מלכות כ"ע - בחי' מלכותו ברצון כו' - כן יהיה גם למטה בחי' מל' ולא ממשלתך. כי: ממשלתך בכל דור ודור - הוא בחי' מושל בע"כ ולא ברצון כו'.
(ועמ"ש בד"ה: שובה ישראל עד, גבי: כי עמך הסליחה למען תורא. והכח הזה שיהיה בחי' דירה גם בתחתונים נמשך מבחינת סוכ"ע, דקמיה מעלה ומטה שוין. ועמ"ש מזה בד"ה: ששים המה מלכות)
וזהו ענין בחי' ביטול שלא להיות בבחי': אין אני והוא יכולים לדור כו', רק שיהיה בבחי' ביטול, וע"כ שורה א"ס בחכמה, כי חכמה הוא כ"ח מ"ה כו'.
והנה בחי' זו נק' דרך הוי' דהיינו כי כל מצוה יש לה ג' לבושין מחדו"מ. והנה ההמשכה מלמעלה ע"י המצות הוא להיות התלבשות מחשבה במחשבה ודבור בדבור ומעשה במעשה בכל נפשך כו' והגם דכתיב כי לא מחשבותי מחשובתיכם כו'. עכ"ז הרי סיים בסיפא דקרא ולא דרכיכם דרכי כלומר אימתי לא מחשבותי מחשבותיכם כשדרכיכם לא דרכי. אבל אם דרכיכם דרכי יכול להיות גם מחשבותי מחשבותיכם. ודרכיכם דרכי היינו להיות דרך הוי' כו' להיות הלימוד לשמה ע"י התפלה תחלה כו' כי מחשבה תלוי' בדבור כי א"א לדבר בלי מחשבה וע"כ ואשים דברי בפיך כו' התלבשות דבור בדבור וממילא יהי' גם מחשבה במחשבה כו' (וג' בחינות מודו"מ היינו ג' עולמות בי"ע שגם בעלמין דפרודא יומשך גילוי אא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א ע"פ אחת היא כו' תמתי תאומתי והמשכה זו זהו ענין מי יתנך כאח לי שיהי' גילוי שם הוי' למטה אזי נקרא כאח לי משא"כ כשהוא בבחי' העלם. וע' לקמן עוד בפי' כאח לי) וזהו יונק משדי אמי והוא עד"מ כמו ע"י היניקה נתגדל הולד בכ"ד חדשי היניקה מה שלא יתגדל בזה בכ"ד חדשים אחרים וההגדלה שע"י היניקה אינה לפ"ע גידולו בשאר שני חייו כו' כן הוא להיות ג ילוי שם הוי' ב"ה למטה והיינו כי ממה שהי' בתחלה לית מחשבה תפיסא בי' סתימו דכ"ס יתהווה להיות ההגדלה להיות מתגלה למטה להיות בחי' מחשבותי מחשבותיכם כו' (ועיין בפ' האזינו רצ"ו א' ע"פ ושדי כמגדלות). וזהו מי יתנך דהיינו שבחי' מי הוא עושה לי כ"ז כו' (ע' בפ' ויחי דרל"ז ב' ע"פ מי יקימנו מי ירפא לך ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא בענין אד' מי יעמוד ועד"ז י"ל מ"ש בפ' ואתחנן מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה כו') והנה בחי' אמי הוא עד"מ אם הבנים שמחה שהוא בחי' שמחה עד"מ כמו השמחה לא נעשית על ידה שום תוספת והתחדשות החיות רק התפשטות והילוך החיות שבתחלה הי' בבחי' כיווץ ועי"ז נעשה התפשטות. אשקך מיין הרקח נכנס יין יצא סוד גילוי אלהות כו' (ועמ"ש מזה בד"ה שוש אשיש בהוי"ה ובד"ה הוי' לי בעוזרי) וזהו ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו כו' ושעשועי את בנ"א דהיינו ב' שעשועים ועי"ז נעשה התגלות למטה ושעשועי את בנ"א כו'. וזהו אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני בתחלה ההמשכה לבחי' אימא בינה ואח"כ ההמשכה משם למטה מבחי' אמי שיהי' דירה בתחתונים וע"כ נאמר בלשון תלמדני כי אמי הוא בחי' תשב"כ. ותלמדני הוא בחי' תשבע"פ כו'
(ועמ"ש בד"ה אני לדודי בענין: אל בית אמי ואל חדר הורתי. ועמ"ש במ"א בפי' על תורתך שלמדתנו ומ"ש בד"ה: וכל בניך למודי הוי'. ועי' מענין תשב"כ ותשבע"פ בפ' ויקהל דף רי"ש ובפ' בראשית ד"נ ע"ב)
והמדרגה הזאת הוא בחי' צדיקים שנק' אחים: כאח לי כו', כנ"ל. שכל עבודתם מלמעלה למטה להמשיך כו'.
[והם ממשיכים דירתו ית' בתחתונים. ועמ"ש בד"ה: רני ושמחי גבי וביאור ענין: אחותי. וע' מענין: כאח לי - ברבות בשה"ש. ובפ' שמות ר"פ ה'. ובזהר וישב (קפ"ד א'), ובפ' שמות (ד' י"ח). ומענין: אנהגך אביאך אל בית אמי בפ' פקודי דרנ"ז סע"ב].
ב והמדרגה השנית הוא בחי' בע"ת. וע"ז נאמר: אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. כי הנה בע"ת אינו על עבירות דוקא, כ"א גם על מי שהוא נפרד ואינו בבחי' התלהבות כו'.
כי הנה בעלי עסקים שאינם תמיד לה' רק קובע עתים לתורה כו', הנה כשחוזר מעסקו במילי דעלמא ללמוד נק': תשובה. דהיינו ששב ממה שעסק בתחלה כו'. ועי"ז נעשה גודל ההתפעלות ביתר שאת מאם לא הי' עוסק בתחלה במילי דעלמא כו'. (וכמ"ש מזה ע"פ: מים רבים כו' כי מי נח כו')
כי באמת במלאכים כתיב: כולם עומדים ברום עולם. כי ענין עומדים היינו שהם תמיד במדרגה א'. והיינו מפני שהם תמיד בבחי' ביטול, לאיזה מהות אחר ישתנה שיהי' התפעלות, שהוא שינוי המהות כו'. אבל בעסק הוא בחי' התפעלות שנשתנה מהותו במה שהי' עוסק בתחלה במילי דעלמא להיות לומד תורה כו'.
והגם שהתפעלות הוא רק בבחי' נפש החיונית בלבד - עכ"ז הוא למעלה מאד כו'. והיינו מפני שהוא בבחינת אתכפייא סט"א כו'. ועי"ז שאתכפייא סט"א הוא מעורר ממה שהיה בתחלה, ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא לעילא. והיינו ממה שהיה תחלה הסתלקות אלהותו ית' כענין סליק לעילא לעילא בזח"ג (ד"כ ע"ב) שנסתלק הגילוי מלמטה לבחי' מהותו ועצמותו - הנה משם ממש יומשך הגילוי וההמשה למטה.
כי הנה כתיב: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלות, והוא כמו בבחי' מ"ת, דכתיב: פב"פ דבר ה' - גילוי אלהות למטה בבחי' פנים, היה צ"ל תחלה הסתר פנים, גלות מצרים רד"ו שנה, כדי שאח"כ יכול להיות פב"פ כו'.
(ועמ"ש מזה סד"ה: וידבר אלקים כו' אני הוי' וארא כו')
וכן עד"ז בחורבן בית ראשון ושני, שהוא מחמת דקוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחינת הסתר כו' והכוונה בהסתר פנים הוא שיהיה גודל התפעלות למעלה. כמשל האב עם הבן שכאשר האב מסתתר ממנו אזי צועק הבן לעלות אליו, וזהו רצון האב שירצה הבן לעלות אליו לכן הוא מסתתר כו'.
וכן מחמת הסתר פנים תורה ותפלה, עי"ז יהיה ההתפעלות במאד אתכפייא סט"א, ומעורר ממה שהיה בחינת הסתלקות לעילא לעילא, שיהיה בחי'התגלות למטה כנ"ל.
וזהו: אמצאך בחוץ אשקך. אמצאך בחוץ - היינו מה שהוא בבחי' חוץ, שהוא בחי' בע"ת. (וע' בפ' אחרי דע"ח א', ע"פ: מולדת בית או מולדת חוץ, ובפ' תולדות קמ"א ב' ע"פ: חכמות בחוץ, ועמ"ש מזה בד"ה: בהעלותך כו' שלך גדול משלהם) עי"ז נעשה: אשקך - בחי': נשיקין - אתדבקות רוחא ברוחא כו'. בא"י - שיהי' מבחי' ברוך כו' המשכה בגילוי אתה כו'.
אך: מי יתנך כאח לי ואמצאך בחוץ כו' - שניהם בב"א. דהיינו שיהיה בחי' התחברות צדיקים ובע"ת, כענין מאמר הזהר: עתיד משיחא לאתבא צדיקיא בתיובתא כו'. (וכמ"ש מזה בד"ה: יו"ט שני, גבי שמע"צ)
וכעצת חז"ל: כל ימיו בתשובה - דהיינו שגם הצדיק יעשה תשובה. דהיינו על מה שלא היה הביטול כ"כ, כמו שלא היה בביטול כ"כ בתפלה כו'. (ועמ"ש בד"ה: מה טובו גבי: והתשובה הג'. ועמ"ש בד"ה: שובה ישראל בענין מ"ש יעקב אבינו: אם יהיה כו' והיה כו') ועכשיו הגיע לבחי' הביטול - זהו תשובה שלו.
ועי"ז יהיה כל דינין מתעברין מיניה, שאין שום אחיזה לחיצונים: גם לא יבוזו לי. וכמארז"ל: אם ישראל עושים תשובה נגאלים כו'. שעיקר ההסתר הוא מחמת דאסתלק קוב"ה לעילא כו', וע"י התשובה מעורר להיות התגלות למטה, וממילא נגאלין כו'. ותשובה ותפלה וצדקה כו' - דהיינו צדיקים ובע"ת ביחד, משא"כ כשכאו"א בפ"ע כו':