Video part 1 Video part 2 Video part 3
שימני כחותם על לבך כו'[1].
הנה החותם הוא ענין תפילין. חותם על לבך - תפילין של ראש, דהיינו רצועות דתליין על לבא. חותם על זרועך - תפלה של יד.
(ברבות בשה"ש ע"פ זה, ת"ז תיקון כ"ב, ובזח"ג מצורע נ"ד ב', במדבר ק"כ ע"ב. ועיין ברבות וישב פ' פ"ה' גבי: חותמך ופתילך, ובפ' במדבר ספ"ה' גבי: ד"א ותהלתי אחטם לך כו' שימני כחותם)
והיא בקשת כנס"י להיות החותם ממנה. וכמארז"ל[2]: תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו: ומי כעמך כישראל כו'[3] ומי גוי גדול כו'[4].
וביאור ענין חותם זה, הוא עד"מ יש חותם שחותמין אותו בשעוה ונעשה עוד חותם על השעוה. והנה אם האותיות שעל החותם שוקע נעשה על השעוה בולט, ואם האותיות שעל החותם בולט נעשה על השעוה שוקע.
ולהבין זה בנמשל. הנה נודע שניצוץ אלהות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה. והוא בחי' אהבה המסותרת, וצריך להוציאה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה. ונקרא בחי': הר - שבולט מן מישור הארץ.
וזהו: לא כאברהם שקראו הר[5] - שבחי' הר הוא בחי' אברהם - אהבה, להיות: ואהבת - לשון רצון: את הוי' - שיהיה: אלהיך. ולא כמו שמלובש בנפש כו'.
(ועמ"ש בד"ה: כי ההרים ימושו, ובד"ה: קול דודי כו' מדלג על ההרים)
והיינו ע"י: שמע ישראל - ישראל הוא ניצוץ אלהות המלובש בנפש, ומפוזר בפיזור הנפש בהתחלקות שכל ומדות מחשבה דבור ומעשה. ושמע - מלשון אסיפה וקיבוץ, שיתקבץ למעלה לשרשו, מחמת כי: הוי' אלקינו - בחי': תרין ריעין כו'. שההתחדשות מאין ליש הוא תמיד, כמאמר: המחדש בטובו כו'. הוי' אחד - בלי שום שינוי. לפי שאינו מלובש ממש, כח הפועל בנפעל: כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו'.[6]
רק: בשכמל"ו[7] כי הארץ הלזו הגשמי' הוא בחי' - מל' דעשיה, וג"ע תחתון היא - מל' דיצירה, וג"ע עליון - מל' דבריאה. והכל רק בחי' מל' בלבד: צדיקים נהנין מזיו השכינה[8], ושכינה היא מל', שהיא בחי' שם בלבד: יחיד חי העולמים מלך.
ולכן: ואהבת את הוי' אלהיך, כי: מי לי בשמים כו'[9], כלה שארי ולבבי כו',[10] בבחי': ובכל מאדך - בלי גבול, שאין לו כלי המגביל, רק לדבקה בו ממש בא"ס ב"ה מקור החים מקור התענוגים.
אך איך יבוא למדרגה זו - הוא ע"י פסוד"ז וברכות ק"ש. פסוד"ז: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות[11], לזמר עריצים[12] על ידי רוממות אל, ק"ש וברכות ק"ש, איך שהמלאכים מקדישים בבחי' ביטול.
והאופנים ברעש גדול - מפני שהם בבחי' יש: אלף אלפין ורבו רבבן[13]. וכשרואין ביטול היש, כי: קדוש הוי' צבאות - דהיינו הנמשך בצבאות הוא עצמו בחי' קדוש ומובדל, ע"כ מרעישים בקול רעש גדול - משא"כ: שרפים עומדים ממעל לו[14] וכ"ש הארץ וכל אשר עליה, צ"ל יותר בקול רעש גדול מחמת ביטול היש.
וזהו ענין ק"ש בבחי' רעש, על הביטול למהוי אחד באחד. עד שמסיים: אני הוי' אלקיכם[15] ממש. ואח"כ שמו"ע תפלה בלחש כמדבר באזני המלך בלחישו. וע"ז אומרים: אדני שפתי תפתח[16] - כדי להיות: ופי יגיד תהלתך, ברוך אתה כו'.
וכ"ז נקרא בחי': הר - הוא גילוי האהבה המסותרת לצאת מהעלם אל הגילוי כו'.
אך יש עוד בחי': הר ההר - הר ע"ג הר, בחי': כפה עליהם הר כגיגית[17] - שנמשך הר העליון ע"ג הר התחתון, להיות הר ע"ג הר. כי ע"י בחי': ובכל נפשך - לאתדבקא רוחא ברוחא, מחשבה במחשבה כו' - נמשך אתערותא דלעילא מאליו וממילא בלא יגיעה, להיות: והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', והוא בחי': הר העליון.
כי: אורייתא מחכמה נפקת. פי', חכמה שבבחי' ביטול. (כי: כולם בחכמה עשית[18], ומה יתרון לחכמת התורה - אלא שהיא חכמה שבבחי' ביטול: שמן משחת קדש[19]) שכל התורה היא להביא הכל לבחי' ביטול לאחד, לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, ולהפריד הרע מן הטוב לברר כו'. ובחכמה אתברירו להיות ביטול לה' אחד, ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת. ע"י מ"ע - לדבקה, שהם רמ"ח איברים דמלכא, כלים ומכון לשבתו ית', וע"י ל"ת - להפריד הרע כו'.
ובחי' ביטול זה נמשך באתערותא דלתתא, להעלות את הנפש, להיות מה הוא רחום כו': אשר קדשנו במצותיו - במצותיו דייקא. וע"ז נאמר: ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן[20]:
ב וכל זה הוא בחי' עליות העולמות ממטה למעלה, והוא בחי' חותם הבולט, ונעשה מלמעלה למטה בחי' חותם השוקע. כי: לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל מדות כו', אלא ע"י אתעדל"ת: כל העוסק בתורה הקב"ה שונה כנגדו כו' - התלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה כו'. ועשיתם אתם[21] כתיב. לעשות ולקיים את כל דברי כו'[22].
(ועמ"ש בד"ה: ועשית ציץ גבי: ופתחת עליו פתוחי חותם. ועמ"ש בד"ה: השמים כסאי - בפי': לעשות ולקיים כו' עד: וזהו השמים כסאי כו' ע"ש. וזהו ענין אחד עם מש"כ בענין החותם שוקע שנמשך מלמעלה ע"י הבליטה שמלמטה)
וזהו ענין שוקע: וירד ה' על הר סיני[23] - שנעשה התלבשות אור א"ס בבחי' העלם כו'.
וזהו תפילין של יד דמיושב, שהוא כנגד ק"ש וברכותיה, בחי' תפלה דמיושב, בחי' רעש גדול, ממטה למעלה. קדש לי כל בכור[24] - הוא חכמה, ראשית. וכנגד זה מלמעלה למטה: למען תהיה תורת ה'[25] - אורייתא מחכמה נפקת: בפיך - בבחי' שוקע.
ופ' שנייה: יציאת מצרים, הוא גילוי האהבה המסותרת מהעלם המוח אל הלב. שכל זמן שהוא במוח לבד הוא בבחי' מיצר וגלות, שאינה בגילוי. משא"כ בהתגלות נקרא בחי': לידה - ומולדותיך ומכורותיך ביום הולדת כו'.[26]
והוא בחי' גילוי - השמחה של מצוה: אם הבנים שמחה[27], תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו'[28], והיינו גילוי פ': שמע והיה א"ש[29], שהם אהוי"ר.
ובמעשה - הגילוי הוא בצדקה. כשם שע"י פרשה ראשונה נמשך תורה, כך ע"י פרשה זו נמשך צדקה, שהוא בחי' רחמנות, ועי"ז מעורר למעלה ג"כ בחי' רחמנות.
כי לאו מכל מדות כו' - שהרחמנות הוא התפעלות, ולא שייך זה באור א"ס ב"ה שאין בו שום שינוי רצון ח"ו. אלא שמתלבש בבחי' רחמנות ע"י מעשה הצדקה, באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא: כן צדקה לחיים[30] - כן ובסיס לחיי החיים: מכון לשבתך[31].
וזהו ג"כ בחי': שוקע - מלמעלה למטה. כי להיות התלבשות אור א"ס ב"ה במדות הוא ענין שוקע ובחי' העלם.
והנה כל ענין חותם זה: שממטה למעלה הוא בולט ומלמעלה למטה הוא שוקע - נקרא: חותם על זרועך. כי: שמאלו תחת לראשי[32] - לראשי אותיות ישראל, ולהיות: תחת לראשי - דהיינו להיות גורם העלאת ישראל, הוא ניצוץ אלקות מלמטה למעלה - הוא מבחי': שמאלו:
ג אך בחי' חותם הב' שממטה למעלה - הוא שוקע, הוא ענין שמו"ע תפלה בלחש, השתחוואות, בחי' ביטול באור א"ס ב"ה ממש. (וכמ"ש בד"ה: יהודה אתה יודוך, וסד"ה: השמים כסאי הנ"ל בפי': איזה בית כו')
והלוואי שיתפלל אדם כל היום[33] - הוא ענין רשימו, להיות: ונפשי כעפר לכל,[34] ולא בבחי' יש שאינו יכול לבטל א"ע, רק: בטל רצונך כו'[35]
והיינו בבחי' מצות ל"ת, שהם למעלה מבחי' מ"ע: שמי עם י"ה שס"ה - שבחי' תפילין של יד הוא בחי': ו"ה - לדבקה בו במ"ע, להיות העלאה בבחי' הר כו'. אבל: י"ה - הוא להיות הביטול במצות ל"ת, בבחי' לא כו'. ועי"ז נמשך מלמעלה: חותם הבולט.
כי הנה בזמן שאין בהמ"ק קיים: אותותינו לא ראינו כו'[36] - שהכל הוא בבחי' העלם. ועמ"ש מזה בד"ה: אני ישנה ולבי ער[37]. משא"כ לע"ל: ולא יכנף עוד מוריך כו'[38].
וביאור ענין זה. הנה יש תורה ויש תורה. יש תורה: ודברי אשר שמתי בפיך[39]בבחי' שוקע, להיות התלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה, והחכמה היא לבוש, כמ"ש: עוטה אור כשלמה[40]. אך שלא יהיה לבוש זה מסתיר ומעלים את אור א"ס המלובש בה, אלא: כי עין בעין יראו כו',[41] חשף ה' את זרוע קדשו כו' וראו כל אפסי ארץ כו',[42] לעיני הגוים גלה צדקתו כו'[43] - ע"ז נקרא קורא בתורה.
כי ענין לימוד התורה אף שכבר יודע ההלכה - מצוה לעסוק בה, כדי להמשיך אור א"ס ב"ה שיהיה גילוי אור א"ס למטה ולא יהיה הלבוש מסתיר כלל. (ועמ"ש סד"ה: כי תשמע בקול)
וגילוי זה הוא: וימינו תחבקני[44] - כאדם החובק את חבירו ואינו מניחו ליפרד כו'. ועמ"ש מענין: וימינו תחבקני - בד"ה: ביום השמע"צ. ונקרא: כחותם על לבך מרצועות דתליין על ליבא.
כי הנה התפילין הם אותיות הכתובים על הקלף, וצריך להיות מוקף גויל מד' רוחותיו. כי האותיות הם בחי' העלאת הנפש בהשגתה. אבל הקלף הוא למעלה מן האותיות כי הוא הנושא וסובל את האותיות.
והנה קלף זה הוא העור שממנו הרצועות, הכל הוא רק בחי' עור בהמה טהורה, והרצועות הנמשכות מן הקלף הזה הם תליין על ליבא להיות גילוי האהבה בלב להיות: וימינו תחבקני.
וזהו: שימני כחותם על לבך כי עזה כמות אהבה - כמו שהנשמה אע"פ שאינה צריכה לגוף מ"מ קשה עליה פרידתה, הגם שהגוף מחשיך ומעלים את אור הנשמה - לפי שהגוף הוא הכלי להנשמה. כך מבקשת כנס"י: שימני כחותם על לבך - אע"פ שיהיה חשך והעלם: דאזיל אנה ואנה כו' דיוקנא אשתאר בך[45] - הוא בחי' הביטול בשמו"ע. ואע"פ שאחר התפלה האהבה היא חולפת ועוברת - יהיה כחותם, להיות: וימינו תחבקני - כאדם החובק את חבירו מאחוריו, כך תהיה: וימינו תחבקני - אפי' בבחי' אחוריים, דהיינו כשפונה אנה ואנה - מפני שכנס"י היא בחי' כלי. וכמ"ש: נושאי כלי ה'[46] - שבשעת התפלה הוא בבחי' ביטול, ולכן דייקא: אשתאר - להיות: הלואי שיתפלל אדם כל היום, כנ"ל.
(ועיין בזהר ויחי דף רמ"ד סע"ב, ודף רמ"ה, ובמשפטים דף קי"ד ע"א)
וזהו: אשה כי תזריע וילדה זכר[47] - וארז"ל: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.[48] פי' כשההעלאה ממטה למעלה הוא בבחי' שקיעה, כי יסוד דנוק' שוקע. והיא בחי' היראה, כענין: ותתצב אחותו מרחוק.[49] ועי"ז: יולדת זכר - שנמשך מלמעלה בחי' חותם בולט. וזהו: וצאצאיו חתם באות ברית קדש[50].
ועמ"ש בפ' ויקהל ע"פ: קחו מאתכם תרומה בענין אתכפיא ואתהפכא, איך שע"י אתכפיא, בבחי': נפשי כעפר - מעורר אתעדל"ע מבחי' סוכ"ע, למעלה ממה שמעורר ע"י בחי' אתהפכא כו', ע"ש. וזהו ג"כ ממש כענין המבואר כאן.
ועמ"ש בפ' בחקתי ע"פ: ואפו עשר נשים כו'[51] - דר"ל, שעשר כחות שבנפש יהיו בחי' נוק', דהיינו שידע שבאמת הטוב שיש בו הוא מקבל זה מלמעלה, שבעל האמת נותן לו האמת, ע"ד: וה' יגיה חשכי כו'.[52] וזהו ג"כ ענין: אשה כי תזריע כו':
(עוי"ל בענין: שימני כחותם - שהם תפילין. כי הנה ענין: הקב"ה מניח תפילין - היינו מה שנמשך אא"ס ומאיר בחכ' ובינה כו'. ולכן בפ' ראשונה נאמר: כי מי גוי גדול כו'[53]. ומי גוי גדול[54]. כי היא חכמה עילאה, ובהתלבשות אא"ס בחכמה עילאה, דאורייתא מחכמה נפקת - אזי ישראל נראים: גוי גדול. וכמש"ש בד"ה: כי עמך מק"ח, בענין: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל כו', יעו"ש.
והנה החכמה נק': חותם, כמ"ש בד"ה: אלה מסעי, בענין: ויכתוב משה - כי חותמו של הקב"ה אמת, וזהו מדרגת החכמה. (ועיין בסש"ב פרק ל"ה בהג"ה).
וזהו: שימני כחותם - שבתפילין דמארי עלמא שהן חותמו של הקב"ה, מה כתיב בהו: כי מי גוי גדול כו'. אף כי עכשיו: אותותינו לא ראינו - זהו לפי שההמשכה מבחי' חותם שוקע. ועמ"ש סד"ה: ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה.
אך לע"ל: כי עין בעין יראו - זהו ענין חותם בולט, והיינו לפי שיהיה גילוי בחי' חכמה עילאה, סתימא דכל סתימין כו'. וזהו: כחותם על לבך, וימינו תחבקני - בחי' חסד דלגאו הנק': חסד דקשוט. (באד"ר קל"ג ב') בחי' מקור האמת, שהוא ית' אחד האמת ואין זולתו כו'.
ועפ"ז אפ"ל מ"ש בגמרא (פ"ק דתענית דף ד'): שני דברים שאלה כנס"י שלא כהוגן והקב"ה השיב כהוגן. א': ויבא כגשם והקב"ה השיבה אהיה כטל כו'. הב': שימני כחותם כו' והקב"ה השיבה הן על כפים חקותיך. ובשה"ש רבה בפסוק: שימני כחותם - מבואר הענין באריכות יותר.
והנה ענין: ויבוא כגשם - זהו ענין אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת: ואד יעלה כו'. אבל: אהיה כטל - הוא אתעדל"ע שנמשכה מאליה שלא ע"י אתעדל"ת, מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם, כמ"ש במ"א בד"ה: האזינו השמים.
ועד"ז יובן ג"כ ענין: שימני כחותם. כי הנה עד"מ החותם הוא עשיה גשמיות, שחוקק שמו על החותם, רק שמ"מ הוא קיום על כל דבר. והוא ענין חכמה עילאה, שנקרא: חותמו של הקב"ה אמת, והחכמה נקרא עשייה אצלו ית', כמ"ש: כולם בחכמה עשית. ויש בזה חותם בולט וחותם שוקע - ח"ע וח"ת כנ"ל.
וכוונת הבקשה בזה - כי בהתלבשות א"ס בחכמה, דאורייתא מחכמה נפקת - שם נראה כנס"י לדבר חשוב מאד נעלה. שבכל התורה נאמר: דבר אל בני ישראל, צו את בנ"י כו', אבל בבחי' שלמעלה מהחכמה, כתיב: אם צדקת כו'. ולכן בקשה: שימני כחותם דוקא.
והקב"ה השיבה כהוגן הן על כפים חקותיך - כי בקשתה זו: שימני כחותם - הוא נקרא עדיין שלא כהוגן, שהרי החותם הוא עדיין עשייה גשמיות ודבר נבדל מהעצמות. וכך אור א"ס ב"ה מרומם רבות מדרגות אין קץ למעלה מהחכמה, כמ"ש בסש"ב ח"ב ספ"ט.
ואף בחי' הנקרא: חותם בולט - בחי' גילוי נפלאות, כמו יצ"מ ולא כמו: שאותותינו לא ראינו - הרי כתיב: עושה פלא - שגם בחי' פלא הוא עשייה גשמיות אצלו ית', שנקרא: אדון הנפלאות, וכמ"ש מזה בד"ה: אשירה להוי' כי גאה גאה.
אבל באמת ישראל עלו במחשבה שהיא בחי' מחשבה הקדומה שלמעלה מהחכמה. ועמ"ש בד"ה: למנצח על השמינית, ומ"ש בפ' ציצית בענין פי': ישראל - לי ראש.
וזהו ענין: על כפים חקותיך - בחי' אותיות החקוקים בעצמותו ית', משא"כ החותם הוא אותיות החקוקים בדבר נפרד כו'.
ועמ"ש ע"פ: אם בחקתי תלכו, וע"פ: זאת חקת התורה. והוא ענין: גליף גליפו בטהירו עילאה - שלמעלה מהחכמה, ושם שרש נש"י כו'):