[1]הסבי עיניך וגו'.
והענין, דהנה הצדיקים נקראו: עיני ה', כמ"ש: עין ה' אל יראיו, וכתיב: יצרנהו כאישון עינו.
והנה העינים הם בחי' פנים, ששם עיקר החיות ראיה שמיעה, וגם במקום שאדם רואה שם מחשבתו. משא"כ בחי' אחוריים אין שם רק חיות מועט מה שנלקח מהארה וזיו שבפנים, והוא ענין השערות שאחורי עורף, שהוא רק התפשטות הארה וזיו בלבד מן החיות שבפנים.
כמ"כ, ענין: ישראל - שהם בחי' פנים, ששם ראיה ושמיעה: עיני ה' משוטטות כו', כדכתיב: יאר ה' פניו אליך - היינו שה' מאיר להם לישראל שיהיה להם בחי' פנים ורצון ותשוקה אליו ית'.
(וכמ"ש: לך אמר לבי בקשו פני - שיהיה גילוי פנימית הלב, והיינו ע"י: את פניך הוי' אבקש, כמ"ש במ"א ע"פ: כי תצא כו', וזהו: כמים הפנים לפנים כו')
ומ"ש אח"כ עוד: ישא ה' פניו - היינו אף גם אם לפעמים עוונות מבדילים, שאין לנו בחי' פנים, עכ"ז ה' בטובו עושה לנו בחי' פנים אף בלי דעת כלל. וזהו: ישא ה' פניו אליך כו'.
(וכמ"ש במ"א, שבחי': ישא - הוא העלאה למעלה לבחי' שאין שם בחי' אחוריים כלל, שהוא למעלה מבחי' צמצום, ולכן משם יומשך יתר שאת לישא ולהמשיך בחי' פנים אף גם בשעה שאין לנו בחי' פנים. וכמאמר: פנים אין לנו פניך לחלות.
ובחי' ראשונה נמשך ע"י מצות התורה, וזהו: את פניך הוי' אבקש. והב' - ע"י מצות דרבנן. כמ"ש בגמרא והם מדקדקים עד כזית כו')
והנה פרעה אותיות הערף, דהיינו שאין לו בחינת פנים כלל, וכל החיות שלו הוא רק מאחוריים, כמאן דשדי בתר כתפוי. וז"ש: עשו אחי איש שעיר - אף בהיותו אחי בקבלת הארה וזיו מעט מהקדושה הוא רק מבחי' שערות, שהוא אחורי עורף ולא בחי' פנים כלל.
וזהו: עבדים היינו לפרעה כו' ויוציאנו כו' - בבחי' פנים. ולכן כ"א מישראל הרצון שלו תמיד לדבקה בה' אחד ואינו רוצה בשום אופן ליפרד ממנו. ואף בעת עסקו במו"מ הוא רק בחי' שכחה שהוא ג"כ בחי' אחוריים. שהרי אף כשנזכר בעת עסקו על ה' אחד יתעורר לבבו מאד לה' אחד.
וזהו: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ - אף בהיותו בחי' ארץ הוא גוי אחד. (ועמ"ש ע"פ: שובה ישראל כו' בהיותו קרוב כו' - החזרת פב"פ) ומה שנדמה לנו שאינו כן הוא רק מחמת רוח שטות כו'.
וזהו: סמכוני באשישות[2] - דהנה בזמן הבית היה הקב"ה עמנו פב"פ בלי שום מסך מבדיל, (עמ"ש בפסוק: כי ההרים ימושו) וה"ע אהבה בתענוגים, משא"כ עכשיו בגלות מחיצה של ברזל מפסקת כו', ונק': חולת אהבה - שנחלשו חושי האהבה, ואומרים על מר מתוק, מפני שאין לנו טעם וריח. כמ"ש: טעמו וראו כי טוב ה' כו', טועמיה חיים זכו, טוב ה' לכל. ולכן אף שבעת התפלה יש לכל א' בחי' פנים להשתוקק מאד לדבקה בה' אחד, עכ"ז בעת עסקו במו"מ הוא בהסתר פנים מה' אחד.
(וזהו: יונתי בסתר המדרגה[3] - כי יונתי הוא כמ"ש: עיניך יונים - בחי' פנים, ועכשיו הוא בסתר המדרגה כו')
ואף בלימוד התורה בפשטים גשמיים, שנתלבשה התורה בהשתלשלות רבות ושונות, ג"כ אין לו בחי' פנים ודביקות לה' אחד, מפני מחיצה המפסקת עתה להיות בחי': חולת אהבה. ולכן מבקשת סמכוני באשישות גרבי יין המשומר שהוא בחי' המקיים ומחזק את האהבה בל תמוט. (וכמ"ש בד"ה: חכלילי עינים מיין - ממה שטועם יינה של תורה, פנימי' התורה: נכנס יין יצא סוד - הוא גילוי בחי' אהבה רבה כו', ונעשה: חכלילי עינים - התלהבות האהבה, וגם: חכלילי חיך הטועם כו') רק תמיד יהיה בבחי': כלה - כלתה נפשי לה' אחד. וזהו בקשת כנס"י: סמכוני באשישות שעי"ז יהי': תמיד עיני אל ה', ולא לעסוק כלל בדברים תחתונים.
וע"ז משיב לה הקב"ה: הסבי עיניך וגו', (בפ' ויחי דרמ"ז א'ף קדושים פ"ד א' וברבות בשה"ש) כי עם היות שזהו בחי' גדולה, אבל זה צ"ל רק לפי שעה בשעת התפלה בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא, אבל אח"כ צ"ל בבחי' שוב, והוא תכלית הבריאה.
כי בשביל הרצוא בחי': חכלילי עינים כו' - לא היה צריך להיות ירידת והתלבשות הנשמה למטה, כי למעלה הרצוא יותר. ואין זה תכלית העבודה. וכמ"ש במ"א ע"פ: כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. אלא צ"ל בחינת רצוא ושוב: אם רץ לבך שוב לאחד - דהיינו כשמתעורר אהוי"ר ורצון להדבק בה' אחד: שוב לאחד - להיות לו דירה בתחתונים, להמשיך אלהות בזה העולם דוקא, ע"י לימוד התורה בענינים הגשמיים באו"ה, ודיני ממונות, ומעשה הצדקה וגמ"ח, ותפלה בכוונה עד"ז יהיה עיקר העבודה ולא בבחי' רצוא בלבד.
וזהו: הסבי עיניך - שלא להיות הכל בבחי' רצוא בלבד, וזהו: מנגדי - כמבואר בפ' אחרי (דע"ט ב') בענין: שרפים עומדים ממעל לו. ועמ"ש בד"ה: וישלח יעקב - בענין בן עזאי. שהם הרהיבוני - פי' לשון גדולה, וכמ"ש: והתגדלתי כו'[4]. כי בחי' רצוא הנ"ל נמשך מההתבוננות בגדולת ה', איך שלגדולתו אין חקר וכולא קמי' כלא חשיבי, ולכן ירצה ויחפוץ להתכלל למעלה ולא להיות למטה.
אך רצונו ית' דוקא להיות לו דירה בתחתונים: כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, משא"כ בחי' רצוא לבד הוא בחי': הרהיבוני - בחי' גאה וגדלות להתעלות למעלה, מבלי שיהיה בחי' הדירה בתחתונים הנק' ענותנותו. וכמ"ש: אשירה לה' - בחי' רצוא: כי גאה גאה - בחי' רוממות כו'. והוא בחי': ועבד הלוי הוא - להתעלות מעלמא דאתגליא לעלמא דאתכסיא הנק': הוא - בחי': אתה הוא ה' לבדך.
ולכן היה עבודת הלוים לשורר כו', אבל הלוים היו כפופים לכהנים, כמ"ש: וילוו עליך וישרתוך - כי העיקר הוא ההמשכה שאח"כ בחי': שוב כו'. וגם ניגון הלוים היה בבחי' רצוא ושוב. ולכן: והניף אותם אהרן כו' - להמתיק הגבורות בחסדים. כי בחי' השוב זהו אמיתית גדולתו יותר, וכמאמר: וענוה גדולה מכולם[5].
ותדע שהוא כן, שהרי נאמר: רם על כל כו' מי כה' אלקינו כו' המשפילי כו' - פי', שעכו"ם מנשאים ג"כ אותו, ומפני רוב התנשאותם אותו, דקרו ליה אלהא דאלהיא הגבה למעלה, הם ממעטים המשכת אלהותו בזה העולם, כי אומרים שזהו השפלה אצלו להשגיח למטה.
אבל באמת: מי כה' אלקינו המגביהי לשבת - יותר מן הרוממות שהם מחשבים, כי הם סוברים שההתהוות ממנו ית' ע"ד עילה ועלול, ושיש רבוי השתלשלות עילה ועלול כל כך עד שנתהוה עולם השפל. ולכן הוא השפלה לעילה וסבה ראשונה להשפיל א"ע כ"כ למטה. ועל כן סוברים שאינו משגיח למטה כו'. אבל באמת שהוא ית' למעלה מעלה מבחי' זו דעילה ועלול, כי הוא ית' בחי': סכ"ע. ואצלו ית' הח"ע ועשייה גשמיות שניהן שוין, א"כ כמו שמשגיח בח"ע כך ממש משגיח בעשיה הגשמיות, ובכל מעשה האדם הלוכו ושבתו וקומו וכל צרכיו כו'. וזהו: וענוה גדולה מכולם. והיינו: כי גאה גאה - שרוממותו יותר מבחי' גאה וגדולה, והיינו: המשפילי לראות בשמים ובארץ.
ומזה נשכיל ג"כ בדרך העבודה, שאם העבודה רק בבחי' רצוא לבד להתכלל למעלה, זהו: שהם הרהיבוני - שגדולתו ית' למעלה. ואין זה רק מצד בחי' ממכ"ע והשתלשלות עילה ועלול, בבחי' זו שייך לומר כן, שגדולתו מתגלה למעלה יותר. אבל באמת בבחי' סוכ"ע מעלה ומטה שוין. ולכן עיקר העבודה דוקא בבחי' שוב בלימוד התורה בענינים גשמיים וצדקה וגמ"ח בפועל ממש.
וזהו מאמר הקב"ה לכנ"י, שלא תהיה רק בבחי' רצוא לבד, רק: הסבי עיניך מנגדי, ותהי' עבודתך בדברים תחתונים להמשיך אלהות למטה. וזהו: ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. וזהו: יתגדל ויתקדש כו' בעלמא די ברא כו' - שלפי שהוא ית' קדוש ומובדל מכל העולמות, ע"כ יומשך גילוי אלקותו בעוה"ז הגשמי כו'. וכמ"ש במ"א בפי': המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ - המלך הגדול היינו בחי' ממכ"ע, אבל הקדוש הוא סוכ"ע ולכן הוא בשמים ובארץ בהשואה א':
שערך כעדר העזים. פי', אם תאמר איך יתכן הדרך הזה לעסוק בעבודה בדברים תחתונים, הלא ח"ו בהעמיק מחשבתו בדברים תחתונים - ישאר בלא שום דביקות וקדושה כלל לה' אחד. וע"ז אמר: שערך כעדר העזים - ששערות הם מותרות הגוף לא עצמיות הגוף. ולכן איתא בזהר שבשערות העזים יש יניקה לחיצונים.
(וכך כשעוסק בדברים תחתונים נופל מבחי': פנים הנז' לעיל בבחי' אחוריים - שמשם נמשך השערות והמותרות. והוא ההתחכמות בעניני העולם, ונק': מותרי מוחין והוא בחי': כעדר העזים, משא"כ מבחי' פנים אין מקום לשערות אלו כנ"ל. וא"כ איך אמר: הסבי עיניך כו' - שלא להיות בבחינת רצוא כו' כ"א בבחי' שוב בעבודה בדברים תחתונים, והלא מזה יוכל להיות נמשך בחי' שערך כו'. דעם היות התומ"צ הם אדרבה תכלית בחי' פנים, כמ"ש: באור פניך נתת לנו כו', אך כיון שנתלבשו בענינים גשמיים אשר הענינים גשמיים אלו הם בחי' אחוריים, א"כ יוכל להיות נמשך אחר גשמיות הענינים. ולכן אמרו: האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. ועמ"ש סד"ה: להבין ענין הברכות - בענין חותם בברוך)
אך ע"ז אמר: שגלשו מהר גלעד - גלישא. תרגום: קרחת - גלישתא. ובזהר פ' ויחי (דרי"ז:) מאן דגליש כו'. ועמ"ש בד"ה: כי תצא גבי: וגלחה את ראשה. והיינו שאדרבה ע"י עסק התורה ומצות שהם עצמן מבחי' פנים, לכן אף שנתלבשו בענינים גשמיים, יש בכחן לדחות ולהעביר המותרי מוחין כשישים לבו לזה. וזה נמשך: מהר הגלעד - פי', שזה כבר נעשה בימי יעקב ולבן, ששמו: גלעד - מחיצה הפסקת. כדכתיב: עד הגל הזה אם נסתר כו' - שלא יתקרבו הקליפות להקדושה כשיתראה הגל הזה.
(והוא בחי' המסך המפסיק בין הקדושה לסט"א, בחי': חשמ"ל, ושרשו מהמסך המפסיק בין אצי' לבריאה, שע"י מסך זה לא יוכלו הקליפות להתקרב לקדושת האצילות, שהוא אור התומ"צ)
וענין הגל הזה בעבודה, ומה שנק': הר הגלעד - הוא מ"ש רז"ל: רשעים נדמה להם כחוט השערה וצדיקים נדמה להם כהר, ועמך כולם צדיקים - פי' שכל איסור קטן נדמה להם כהר ומסך מבדיל בינו לבין קונו.
(וזה בא ונמשך מבחי': יראת חטא. וענין יראת חטא הוא בחי' יראה הכלולה באהבה, שמצד עוצם האהבה מתיירא מן החטא, שלא ינתק חבל האהבה כו', ולכן נדמה לו כהר ומסך מבדיל. ונקרא הר הגלעד שהוא מחיצה המפסקת כו'. או: הר - הוא אהבה וחסד דקדושה שמזה נמשך יראת חטא להיות גל עד ומחיצה מפסקת בינו לסט"א. ועמ"ש מענין יראת חטא בד"ה: ויקח קרח, ובד"ה: ראשי המטות, ובד"ה: אלה מסעי)
וממילא כשישים אל לבו כל הנ"ל שהוא בחי' הר ומחיצה מפסקת, אפילו עבירה קלה שבקלות, ממילא לא ישאר ח"ו בעניני גשמיים, בלי כוונת הלב המשכת אלהות בזה הדבר.
וזהו: גליש למטרוניתא[6] עי"ז העבודה, כי הוא גלישת השערות דמטרוניתא. ועמ"ש סד"ה: ביום השמיני שלח גבי: לפני קרתו כו'.
גלעד - הוא של אבנים, כשהבית נופל ונעשה חורבה נק' גל. כמ"כ אבנים הם אותיות וכשהצירופי אותיות הם בדברים בטלים - נעשה בית חורבה. ולכן זהו הר ומסך מבדיל כו':