Video part 1    Video part 2   Video part 3

להבין ביאור הדברים ע"פ אני ישנה ולבי ער כו'.

הנה הנשמה ירדה מלמעלה מבחי' אלהות, כמו נשמת אברהם מעולם האהבה. כי הנה יש בנשמות ע"ס, היינו שכל ומדות ומתלבשות בע"ס של נפש הבהמית. וכשההנשמה מעוררת אהבה ויראה שלה: הן אהבה הטבעית כנר לפני האבוקה, והן אהבה שכליות. וכיון שהיא מלובשת בנפש הבהמית שבאדם, הרי גם נפש הבהמית מסכמת ומתרצית לאהבה זו, ואתכפייא ואתהפכא כו'. וזהו תכלית ירידתה לצורך עלייה.

ולהבין מפני מה נקרא עלייה כשנהפכה נה"ב? והענין, כי הנה נפש הבהמית נלקחה מפני אריה פני שור כו' שהם חיות הקדש. והנה בבריאה - הם שרפים, וביצירה - חיות, ובעשיי' - אופנים. וכולם בקדושה עצמה שכבר נתברר, דהיינו שנמשך בהם בחי' ביטול: והאופנים ברעש גדול כו'.

אך נפש הבהמית שבאדם שהיא בחי' נפרד, היא נלקחה מבחי': שמרי האופנים ופסולת שבהן שעדיין לא נבררו, וצריכים בירור ע"י הנשמה. ויש בהם בחי' פנימית ובחי' חיצוני', הפנימי' ממנה - היא נפש הבהמית שבאדם והיא בעלת שכל ומדות, וחיצוני' ממנה - היא נפש בהמה ממש.

והנה מקור ושרש פני אריה כו' הם מעולם התהו: מלפני מלך מלך, וימלוך וימת כו' - שנפלו בשבירת הכלים. ולכן הבהמה יותר חזקה ובריאה מאדם, מפני שהיא מבחי' הגבורה ששרשה מעולם התהו. ולכן כשמתעלה הנפש הבהמית היא בעילוי יותר. וכענין: מקום שבעלי תשובה עומדין כו'.

אך עלייה ובירור זה אינה נעשית בפעם אחד, אלא לעולם כל ימי שנותינו בעוה"ז צריך בירור אחר בירור, שהרי: ומלכותו בכל משלה, וכענין: גלו לאדום שכינה עמהם - היינו התלבשות השכינה וירידתה בע' שרים להחיותם כו', וצריך להעלותה תמיד. והוא נקרא בחי' אכילה למעלה: רועה ישראל.

דהיינו עד"מ, כמו המאכל שמחיה את האדם מפני שהוא מוצא פי ה' היותר גבוה, מן מוצא פי ה' שבנשמת האדם, כמארז"ל: אחור למעשה בראשית. כך הנפש הבהמית ששרשה מעולם התהו, שהוא לפני מלך מלך - וע"י הבירור היא נעשית בחי' אלהות, ע"י התהפכות בבחי' ביטול לאלהות ממש: ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך. ובכל חפץ ותענוג: מי לי בשמים כו' ונחמד ונעים ונורא כו'. וזהו תכלית עליית' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש, ועי"ז היא ממשכת חיות ואור א"ס בכלים דאצילות. וזהו: ועשיתם אתם - כאלו עשאוני.

(ועיין לעיל נתבאר בע"א קצת, דהיינו שמצד שרש נה"א עצמה: שעלו במחשבה כו', למעלה מחיות הכלים דע"ס - עי"ז יש בכחן להמשיך חיות ואור א"ס ב"ה בע"ס כו'. ועמ"ש ע"פ: ביום השמיני שלח. ושני הענינים אמת. ואפשר שזהו ג"כ ב' בחינות: דאחותי ורעיתי וכדלקמן)

ולכן נקרא הקב"ה בשם: לב כמ"ש: צור לבבי כו' - כי הלב מקבל הדם מהכבד, שהכבד מבשל הדם ושולח המובחר ללב ונסגר, ואח"כ נמשך כח מן המוח ופותח את הלב ואזי נמשך ומתפשט הדם ממנו ולחוץ, שיוצא ממנו לריאה ומתחבר ונמשך לכל האברים.

כך הקב"ה נקרא בשם לב עד"מ שמקבל מאתעדל"ת, מבירור נפש הבהמית שנתברר בבחי': ואהבת בכל לבבך כו' - שהוא נקרא העלאת מ"ן עד"מ המאכל שנתברר והכבד שולח המובחר ללב כו' ועי"ז נמשך המשכת מ"ד, שיורד המשכה מח"ע ופותח את הלב ומשפיע החיות שבתוכו למטה. ולכן כמו שהלב דופק ברצוא ושוב מפני הסגירה והפתיחה הנ"ל, כן החיות רצוא ושוב כו':

והנה בגלות נאמר אני ישנה אותותינו לא ראינו שההעלאה אינו בשלימות בכל לבבך וגם ההמשכה אינה בבחי' גילוי ממש להיות נגלה אור א"ס ב"ה לעיני בשר כמו בזמן בית המקדש שהיו רואין אש שיורד מלמעלה אריה דאכיל קרבנין כו' וגם אותות ומופתים שראו את היד הגדולה אשר עשה ה' כו' משא"כ בזמן הגלות שדומה כאילו העולם כמנהגו נוהג כפי הטבע אך מ"מ ולבי ער שלכן הגלות דומה לשינה שכל החיות הוא בשלימות רק שנסתם מראה עיניו שאינו רואה וכן ההעלאה והמשכה הנ"ל נעשה אלא שאינו בגלוי כי הנה ארז"ל שתפלות במקום קרבנות תקנום אך ההפרש שבין תפלה לקרבנות שבקרבנות בזמן המקדש הי' נמשך גילוי אלהות בגילוי ממש אבל בתפלה הוא בהעלם ומזה נמשך עוד להיות קול דודי דופק דפק שעל היד הוא חיצוניות ודפק שבלב הוא פנימית וכ"ז נמשך ע"י המשכה מהמוח ללב כו' וכמ"כ למעלה ע"י האתעדל"ת והרצוא נמשך האתעדל"ע והשוב ג"כ בב' בחינות פנימית וחיצוניות הפנימית היינו המשכת התורה ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל תשב"כ הוא בחי' מוחין דאבא ותשבע"פ מבחי' מוחין דאימא וההמשכה היא פנימית בלב ממש (וע' מענין קול דודי דופק בפי' הרמ"ז בזהר וארא דכ"ו ע"א ואי אתער כו') אך ההמשכה הב' היא חיצוניות והיא נמשכה מבחי' אחוריים דאבא והוא בחי' הדפק שדופק על היד כמו שדופק על הלב שהדפק ההוא ג"כ מבחי' חכמה ולכן יש בו בחי' נקודות קמ"ץ פת"ח כו' שעי"ז ניכר החולי באיזו בחי' פגם כמ"ש בלק"ת פ' וירא ובמ"ח והיינו כי הנקודות הם בחכמה ושם הוא אור א"ס כי אין אור א"ס שורה אלא בחכמה ומשם נמשך הדפק אלא שהוא נמשך מבחי' אחוריים היינו כי דפק אותיות קפ"ד (שהוא מספר וחשבון אחוריים דשם ע"ב ע' בע"ח שער רפ"ח ניצוצין פ"ב מדרגה ח' כו') ושם הוא שרש הפקידה

וה' פקד את שרה דהיינו כשנמשך בחי' אחוריים קפ"ד פקד אבל בבחי' פנימית שרה אין לה ולד כי כשבא הארה מבחי' אחוריים דחכמה אזי יכול להיות נמשך ולד לשרה אבל מבחי' פנימית אינו יכול לבא בהשתלשלו' למטה להיות ולד לשרה וכמ"ש בלק"ת שם כי אין פנימית אבא עצמו יורד למטה רק מבחי' אחוריו נמשך בחי' פקד את שרה וכן פקד פקדתי את העשוי כו' שנמשך אפי' בבחי' מצרים כו' (וע' בע"ח שער הק"ש פט"ו מענין פנימית אבא וע"ז נאמר ופני לא יראו רק לע"ל יהיה גילוי בחינה זו וע"ז יאמרו ליצחק לעתיד דייקא כי אתה אבינו ועמ"ש בד"ה ואכלתם אכול):

ב פתחי לי. הנה ארז"ל פתחו לי כחודה של מחטה ואני אפתח לכם כפתחו של אולם כי כל השערים הי' להם דלתות חוץ משל אולם שהדלתות פמים נסגרים והם כנגד אתעדל"ע אשר לפי אתעדל"ת וכשיש אתעלד"ת נפתח הדלת כו' אמנם אתעדל"ת אינו יכול להגיע רק לבחי' חכמה ראשית ההשתלשלות וכולם בחכמה עשית ע"כ יכול אתעדל"ת להמשיך משם אתעדל"ע אבל למדרגת כתר אשר הוא למעלה מגדר ההשתלשלות (ועמ"ש בביאור ע"פ צאינה וראינה שאין הכתר ממנין ע"ס כו' וההתחלה הוא מחכמה וגם מכתר למדרגת חכמה בא דרך דילוג) איך יכול העלאת מ"ן לעורר משם מ"ד רק ההמשכה משם הוא בא מעצמו (ועמ"ש מזה בפ' בשלח בד"ה וה' הולך לפניהם יומם) וע"ז רומז פתחו של אולם אשר לא הי' לו דלתות כלל. רק הוא פתוח תמיד מעצמו. אבל עכ"ז אין הארה זו מהכתר נמשך ומתגלה רק אחרי שיש שלימות למטה דהיינו בבחינת השתלשלות מחכמה ולמטה אזי שורה ג"כ מה שלמעלה מהשתלשלות והיינו כשהאדם עושה כל מה שבכח נפשו בחכמתו ומדותיו אהוי"ר ואזי ממילא נמשך רצון העליון שאין כנגדו בכח נפש האדם ולכן גם לכנוס לתוך פתחו של אולם הי' צריך לילך דרך כמה שערים שהי' להם דלתות אלא שאז בהגיע אח"כ לפתחו של אולם עצמו א"צ לפתוח דלתות כי הוא פתוח ואין לו דלתות כו' ודוגמא זאת מצינו בהארת הכתר בחג השבועות שהוא שער החמשים מנש"ב וע"ז נאמר תספרו חמשים יום. והרי אין סופרין רק מ"ט ימים שהם המשכות מ"ט שערי בינה ע"י שסופרין היום יום אחד היום שני ימים כו' ויום החמשים אין סופרין בשבועות. והיינו כי לשם אין מגיע כלל מעשה התחתונים ואין בנו כח להמשיכו ע"י ספירה אלא הוא נמשך מאליו וממילא בלי ספירה שלנו. אלא שעכ"ז אינו נמשך אלא בהקדים תחלה ספירת העומר מ"ט ימים דהיינו אחר שיאיר ויומשך האתעדל"ע מה שבכח האדם להמשיך כי אחר שיש לו שלימות מלמטה ג"כ בבחי' ההשתלשלות אזי דוקא שורה ונמשך ג"כ ממילא מה שלמעלה מהשתלשלות ואתעדל"ת כו' ולכן נאמר תספרו חמשים יום כו' שמעלה עלינו הכתוב כאלו המשכנו יום החמשים הגם שאין שייך בו בעצם ספירה והמשכה שלנו אך לפי שיום החמשים והתגלותו שממילא תלוי ג"כ בספירת מ"ט ימים תחלה. ועד"ז הוא ענין פתחו לי כחודה של מחט כי כל ההשתלשלות נק' חודה של מחטה נגד רצון העליון כו' (ועמ"ש מזה סד"ה ויקח קרח והנה פתחו של אולם היה ארבעים אמה והוא ב' פעמים כ"ף דההה ההפרש בין אני לאנכי הוא הכ"ף כי אני הוא בבחי' מלכות אבל אנכי הוא כתר ולכן אנכי הוא בחי' התנשאות יותר מאני כענין מלך המלכים גם כ' ר"ת כתר וכן עשרים הוא גימי' כתר. והנה כתיב אנכי אנכי ב"פ אנכי היינו ענין כי גאה גאה ב"פ גאה והוא ענין ב' הבחי' שבכתר בחינה התחתונה שבמאציל ושרש הנאצלים וזהו שתוק כך עלה במחשבה כך היינו ב"פ כ"ף הנ"ל ע' בפע"ח שער נפ"א פ"ה ולכן ע"ז רמז פתחו של אולם שהיה גבוה ב"פ עשרים אמה והוא ענין מ"ש לע"ל הנה ישכיל עבדי כו' וגבה מאד וזהו ואני אפתח לך כפתחו של אולם גם אולם לשון כח וחוזק וגם

כמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' כו'). והנה ענין הפתיחה זו של פתחי לי נחלקת לב' בחי' הא' היא אחותי היא אהבה הטבעית שבטבע הנפש מתולדתה כאהבת אח ואחות שאהבתם היא טבעית מצד תולדותם שהם ממקור ושרש א' אך אין זו עבודה ולא נקרא עובד ה' כי עבודה היא מלשון עורות עבודים להיות עבודת עבד ועבודת משא כמ"ש בזהר פוחלנא דרחימותא והיינו לשנות את טבעו והרגלו כמ"ש בסש"ב פט"ו ולשנות את טבעו בבחי' עבודה היא בחי' ב' דפתחי לי שהוא בחי' רעיתי להיות אתכפייא ואתהפכא שנעשה מזון ומרעה כמו המאכל שמתכל כו' והיא באה מחמת התבוננות נפש המשכלת בגדולת א"ס ב"ה איך דכולא קמיה כלא ולזה צריך יגיעת נפש ויגיעת בשר כו' כמ"ש בלק"א וד"ל:

ג יונתי היא מדרגה שלמעלה מזו שהיא בחי' הסתכלות ביקרא דמלכא תמיד ועל זה נאמר עיני האדם לא תשבענה האדם הוא האדם הגדול בענקים זה אברהם שנאמר בו הלוך ונסוע תמיד ברצוא ושוב בלי הפסק בבחי' ביטול וע"ז רמזו רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כו' ומי איכא זקנה קמי' כו' והענין כמ"ש באדרא באסתכלותא דמצחא שע"ה נהורין שהוא ענין ישועות מצמיח ישועות וישע ה' אל הבל כו' שהוא גילוי אור א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מן ההשתלשלות וכשמו כן הוא אין לו סוף. ולכן ההסתכלות הוא תמיד כיונים שנהנים תמיד מראייתם זע"ז ואינם שבעים מהנאתם כו' (ועמ"ש ע"פ חכלילי עינים כו' וע"פ לבבתני באחד מעיניך וע"פ ואתחנן כו' ואראה את הארץ):

תמתי הוא בחי' ומדרגה היותר גבוה ועליונה מכולם כי כולם הם בנפש האדם עצמו לצורך תיקון נפשו ממש אבל תמתי היינו להשלים כל החסרונות היינו של זולתו ג"כ כמו משרע"ה שהיה כולל כל ישראל תיקן בעד כלל ישראל וכן בכל דור ראשי הדור הם הצריכים לתקן ולהשלים כל החסרונות והפגמים שלמעלה אך היינו מי שהוא משרש א' כי האדחם עץ השדה שיש בו כמה ענפים ויש שהם משרש א' וענף א' ומי שהוא משרש א' או מענף א' הוא ערב בעד חבירו יותר מכלל ישראל שכולם ערבים זה בזה. אך זה צריך לבא בבחי' גלגול ועיבור בשביל פגם חבירו כמ"ש בספר הגלגולים פרק ד' ותיקון הפגם והשלימות הוא ע"פ יחודים עליונים וזהו מעלת תמתי שלתיקון הפגם צריך להמשיך אור חדש מלמעלה מעלה כידוע ליודעים כי להשלים החסרונות צריך להמשיך אור א"ס שנקרא שלימותא דכולא ועי"ז נקרא תמתי שמשלים כל הפגמים והחסרונות כו'. (ואפ"ל ג"כ שארבעה בחי' אלו אחותי רעיתי תמתי הם נגד בחי' שם הוי' שיש בהנשמה כמ"ש ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה):&ךאףשראשי נמלא טל. פי' כי כל הבחי' הללו הגורם הוא בחי' טל שהטל אינו נעצר שהרי לא פעל אליהו אלא עצירת גשמים ולא הטל והיינו מפני שהטל יורד ממקום גבוה שלמעלה מעלה מהשתלשלות ומשם הי' יורד המן לישראל ונק' טלא דבדולחא והוא מז' תיקונים דגלגלתא כמו עד"מ במוח האדם יש לחלוחית במוח יסוד המים רוחני משכן כח המשכיל כך עד"מ זהו ענין טלא דבדולחא לחלוחית דמו"ס כו' והוא למעלה מהתחלת ההשתלשלות ושם אינו מעכב חטא ועון דלא באתעדל"ת תליא מילתא וז"ש אהי' כטל לישראל כו' מפני שהוא אתעדל"ע בלי אתעדל"ת שאין אתעדל"ת מגעת שם אלא שלהיות ההשפעה משם בפנימית העולמות הוא כאשר יש שלימות למטה אזי שורה ממילא בבחי' גילוי. והנה כתיב שראשי נמלא טל שהטל מתלבש בבחי' חכמה אך קווצותיו רסיסי לילה קווצותיו הן בחי' שערות כי השתלשלות העולמות מא"ס ב"ה הוא רק דמיון ההארה היוצאת דרך שער כנודע שיש ב' בחי' בהשתלשלות הא' התלבשות הפרצופים והיינו בדרך השתלשלות והתלבבשות חכמה במדות ומדות במחשבה שחכמה עצמה היא מלובשת במדות וכן המדות במחשבה אבל השתלשלות העולמות מאור א"ס ב"ה שלמעלה מההשתלשלות שאין אור א"ס ב"ה נמשך דרך התלבשות כלל דלית מחשבה כו' ורק מ"מ ההארה בא ממנו ואין עצמותו מתלבש בזה ולכן לא מצאו בעלי הקבלה להמשיל ההארה ההיא אלא שיש לה אחיזה ויניקה כמו שערות שהן מותרי מוחין כו' והן הן י"ג ת"ד דהיינו מה שנקרא הקב"ה בי"ג מדות הרחמים ה' ארך אפים לא שייך לפניו ית' מצד עצמו מאחר שאין העולם תופס מקום כלל נגדו אלא מצד ההארה הבאה לידי התהוות מקור ההשתלשלות והשערות הנ"ל נק' קווצותיו קוצא דשערי כו' יודי"ן ווי"ן כו' שהוא רק קוץ כו'. ולכן נאמר רסיסי לילה שהטל שיורד בלילה נעשה רסיסים לירד דרך בחי' שערות כו' וד"ל: