נתיאש הימנה ולא גדרה - ה"ז קידש
קידש - התבואה אם הוסיף מאתים לישנא דקרא נקט פן תוקדש (דברים כב):
וחייב באחריותה".
טעמא דרצו, הא לא רצו אין מחייבין אותו.
וטעמא דרצו - לבנות כותל דמדעת שניהן הוא דחייביה חכמים שיבנו בין שניהן ולקמן פריך כשרצו מאי הוי ליהדרי בהו אבל לא רצו שניהן שהיה אחד אומר דייה לחלקה במסיפס של יתדות עצים תקועים בארץ נמוכים לא כייפינן ליה ואין זה יכול לומר לו איני חפץ שתראה עסקי:
אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק.
ואימא מחיצה פלוגתא?
פלוגתא - חלוקת חצר שהושוו דעתם לחולקה וכגון שלא היה בה ח' אמות כדי לזה וכדי לזה שאין האחד יכול לכוף את חבירו לחולקה ולהכי תני שרצו שכיון שרצו לחולקה בונין כותל אבנים על כרחם ואם בא האחד לומר אי איפשי ביציאה זו אלא מסיפס בעלמא אין שומעין לו משום היזק הראיה:
כדכתיב: (במדבר לא, מג) "ותהי מחצת העדה".
וכיון דרצו בונין את הכותל בעל כרחו.
אלמא היזק ראיה שמיה היזק?
אי הכי, האי "שרצו לעשות מחיצה", "שרצו לחצות" מבעי ליה?
אלא מאי גודא, "בונין את הכותל", "בונין אותו" מבעי ליה?
אי תנא "אותו" הוה אמינא במסיפס בעלמא
הוה אמינא במסיפס בעלמא - מיירי מתני' דאיהו נמי מחיצה איקרו ורצו דקתני אחלוקה קאי וכשאין בה דין חלוקה קמ"ל כותל ורצו דקתני משום כותל דאי לא רצו פלגי לה במסיפס:
קמ"ל כותל:
בונין את הכותל באמצע וכו': פשיטא?
לא צריכא, דקדים חד ורצייה לחבריה.
דרצייה חד מינייהו לחבריה - ביקש ממנו לחולקה במחיצה:
מהו דתימא מצי א"ל: "כי איתרצאי לך, באוירא, בתשמישתא לא איתרצאי לך".
מהו דתימא א"ל כשנתרציתי לך - במחיצה מחיצה דקה נתרציתי ולמעוטי באוירא כגון של נסרים שהיא דקה והיזק ראיה אין בה או תמשוך עובי הכותל בחלקך חוץ מדבר מועט אבל לבנות כותל אבנים עב למעוטי נמי תשמישתי לא נתרציתי:
קמ"ל.
והיזק ראיה לאו שמיה היזק?
(סימן גינה כותל כופין וחולקין חלונות דרב נחמן)
ת"ש: "וכן בגינה"?
גינה שאני, כדר' אבא.
דאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה.
אסור לאדם שיעמוד כו' - שלא יזיקנו בעין רעה:
והא: "וכן" קתני?
והא וכן קתני - דמשמע תרוייהו חד טעמא הוא גינה וחצר:
אגויל וגזית.
ת"ש: "כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנות עד ד' אמות"?
מחייבין אותו - והכא לא קתני רצו אלא על כרחו:
נפל שאני.
נפל שאני - שכבר נתרצו הראשונים בכותל:
ודקארי לה מאי קארי לה?
ודקארי לה מאי קארי לה - וכי לא ידע דנפל שאני:
סיפא איצטריכא ליה.
סיפא איצטריך ליה - כלומר הוא הדין נמי מעיקרא והאי דקתני נפל משום סיפא לאשמועינן דיותר מד' אמות אין מחייבין ואע"פ שהראשון היה גבוה יותר לא מחייבין ליה:
"מד' אמות ולמעלה אין מחייבין אותו".
ת"ש: "כופין אותו
כופין אותו - כל אחד מבני החצר לתת חלקו בבנין:
לבנות בית שער
בית השער - שבונים כותל נגד השער עגול סביב ועושין באותו היקף פתח קטן מן הצד משום היזק ראיות בני רה"ר שלא יראו תוך החצר:
ודלת לחצר".
ש"מ היזק ראיה שמיה היזק?
הזיקא דרבים שאני.
הזיקא דרבים - שכל בני רה"ר מסתכלין שם:
ודיחיד לא?
ת"ש: "אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות לזה וד' אמות לזה"
אין חולקין - אין האחד כופה את חבירו לחלוק:
הא יש בה כדי לזה וכדי לזה חולקין.
מאי לאו בכותל?
לא, במסיפס בעלמא.
תא שמע:
"החלונות החלונות - אחד מבני השותפים הבונה כותל בחצר כנגד חלונותיו של חבירו בין מלמעלה וכו' אם הכותל גבוה יותר מן החלונות צריך להגביה למעלה מהן ד"א כדמפרש ואזיל כדי שלא יסמוך על כותלו וישחה ויראה בחלונותיו של חבירו:
בין מלמעלה בין מלמטה
בין מלמטה - אם הכותל נמוך מן החלונות צריך להשפילו מהן ד"א כדי שלא יעמוד על עובי כותלו ויראה:
ובין מכנגדן
ומכנגדן - צריך להרחיק את הכותל מן החלונות ד' אמות כדי שלא יאפיל:
- ד' אמות".
ותני עלה: "מלמעלן - כדי שלא יציץ ויראה. מלמטן - כדי שלא יעמוד ויראה. מכנגדן - כדי שלא יאפיל"?
הזיקא דבית שאני.
הזיקא דבית שאני - שאדם עושה בביתו דברי הצנע:
תא שמע: דאמר רב נחמן אמר שמואל: "גג הסמוך לחצר חבירו - עושין לו מעקה גבוה ד' אמות"?
מעקה גבוה ארבע אמות - כדי שלא יראה בחצר חבירו כשהוא משתמש בגגו:
שאני התם, דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג: "לדידי קביעה לי תשמישי, לדידך לא קביעה לך תשמישתך, ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית
ולא ידענא בהי עידנא דקא אתית - להשתמש בגגך: