והויא כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי,
והוה כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי - כשתצרף כל המקומות ישתער לכך:
כ"ב פרסי אורכא, ופותיא שיתא פרסי.
רבי חלבו ור' עוירא ור' יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא.
אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו.
ואילפס כפר הינו כמה הוי? ה' סאין.
אכלו שליש, והפקירו שליש, ונתנו לפני בהמתן שליש.
לשנה איקלע ר' אלעזר להתם, ואייתו לקמיה, נקטו בידיה,
נקטו בידיה - מצאן קטנות נאחזות בידו אחת:
ואמר: (תהילים קז, לד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה.
רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא, חזנהו להנהו קטופי
קטפי - אשכולות כדמתרגמינן (ויקרא כה) לא תבצור לא תקטוף:
דהוו קיימי כי עיגלי, אמר: עגלים בין הגפנים?
אמרו ליה: קטופי נינהו.
אמר: ארץ ארץ, הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך? {לגוים} הללו שעמדו עלינו בחטאתינו?
לשנה איקלע ר' חייא להתם,
לשנה - לסוף שנה:
חזנהו דהוו קיימי כעיזי, אמר: עזים בין הגפנים?
אמרו ליה: זיל, לא תעביד לן כי חברך:
תנו רבנן: בברכותיה של ארץ ישראל,
בברכותיה - כשהשנה מבורכת:
בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין.
בישיבתה של צוען,
בישיבתה של צוען - כלומר כדמפרש ואזיל ומצוען אתה למד לארץ ישראל כדמפרש ואזיל:
בית סאה עושה שבעים כורין.
דתניא, אמר רבי מאיר: אני ראיתי בבקעת בית שאן,
אני ראיתי בבקעת בית שאן - שהיא משאר ארצות:
בית סאה עושה שבעים כורין.
בית סאה עושה שבעים כורים - וכיון דבשאר ארצות יש שבעים כורים כל שכן בארץ מצרים שאין לך מעולה בכל הארצות כמצרים שהרי נמשלה לגן ה' ואין במצרים מדינה מעולה כצוען:
ואין לך מעולה בכל ארצות יותר מארץ מצרים, שנאמר: (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים.
ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען, דהוו מרבו בה מלכים,
דמרבו בה מלכי - מצרים שנאמר כי היו בצוען שריו על מלכי ישראל הכתוב מדבר לגנאי שמרדו בהקב"ה וסמכו על מלכי מצרים ותמיד היו שריהם ושלוחיהם מצויין בצוען שלוחים למלך מצרים מביאין תשורה:
דכתיב: (ישעיהו ל, ד) כי היו בצוען שריו.
ואין לך טרשים בכל א"י יותר מחברון, דהוו קברי בה שיכבי.
ואפילו הכי, חברון מבונה
מבונה - בנויה בכל טוב מבונה לשון פרי כדכתיב (בראשית ל) ואבנה גם אנכי ממנה:
על אחת משבעה בצוען,
דכתיב: (במדבר יג, כב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
מאי נבנתה?
אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן
לבנו הקטן - לכנען:
קודם שיבנה לבנו גדול?!
לבנו גדול - למצרים:
שנאמר: (בראשית י, ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען.
אלא שמבונה על אחת משבעה בצוען.
על אחת משבעה - הרי שבע פעמים שבעים כורים הרי ד' מאות ותשעים ובמקום שאינו טרשים כחברון יש להוסיף עד חמש מאות ובברכותיה כתיב מאה שערים על אחת שבשאר שנים נתברך למאה מאה פעמים חמש מאות הרי חמשת ריבוא:
והני מילי בטרשים, אבל שלא בטרשים חמש מאה.
והני מילי שלא בברכותיה, אבל בברכותיה כתיב: (בראשית כו, יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו'.
תניא, אמר רבי יוסי: סאה ביהודה היתה עושה חמש סאין:
סאה קמח,
סאה קמח - הוא אבק דק היוצא מן הנפה והחטין טחונין ברחיים של גריסין ואינן טחונין דקין והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת ומחזיר מה שבנפה לריחים:
סאה סלת, סאה סובין,
סובין - שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטין לסולת כותשין אותן במכתשת:
סאה מורסין,
מורסין - הן סובין היוצאין באחרונה:
וסאה קיבוריא.
קיבוריא - קמח שאינו יפה שעושים ממנו פת קבור וקורין שאנדי"ר:
א"ל ההוא {מינא} לר' חנינא: יאה משבחיתו בה בארעכון.
יאה משבחיתו בה בארעכון - יפה אתם משבחין אותה:
בית סאה אחת הניח לי אבא,
בית סאה הניח לי אבא - בארץ ישראל:
ממנה משח, ממנה חמר, ממנה עיבור, ממנה קיטניות, ממנה רועות מקנתי.
א"ל ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל:
א"ל ההוא בר אמוראה - אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ:
האי [תאלתא] דקיימא אגודא דירדנא,
הך תאלתא דקיימא אגודא דירדנא - דקל פלוני העומד על שפת הירדן:
כמה גדריתו מינה?
כמה גדריתו מינה - כמה תמרים אתם גודרים הימנו לקיטת תמרים קרויה גדירה בלשון [משנה וגוזרא בלשון] ארמי:
אמר ליה: שיתין כורי.
א"ל: אכתי לא עייליתו בה, אחריבתוה?! אנן מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה.
אמר ליה: אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך.
אמר רב חסדא: מאי דכתיב: (ירמיהו ג, יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי?
למה ארץ ישראל נמשלה לצבי?
לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו,
אין עורו מחזיק את בשרו - שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו:
אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה.
אינה מחזקת פירותיה - עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען:
דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה.
אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים?
תלמוד לומר: זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש.
רבי אלעזר כי הוה סליק לארץ ישראל, אמר: פלטי לי מחדא.
פלטי לי מחדא - נצלתי מאחת מהן מן הקללות האמורות במקרא:
כי סמכוהו, אמר: פלטי לי מתרתי.
כי אותבוהו בסוד העיבור, אמר: פלטי לי מתלת.
שנאמר: (יחזקאל יג, ט) והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו'.
בסוד עמי לא יהיו - זה סוד עיבור.
ובכתב בית ישראל לא יכתבו - זה סמיכה.
ואל אדמת ישראל לא יבואו - כמשמעו.
רבי זירא כי הוה סליק לא"י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא
נקט במצרא - יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר:
וקעבר.
אמר ליה ההוא {מינא}: עמא פזיזא,
עמא פזיזא - עם בהול:
דקדמיתו פומייכו לאודנייכו,
דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע ועודכם בבהלתכם כבתחלה למהר לעשות דבר בלא עתו:
אכתי בפזיזותייכו קיימיתו.
אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה?
ר' אבא מנשק כיפי דעכו.
כיפי - אלמוגים לישנא אחרינא כיפי דעכו סלעים:
ר' חנינא מתקן מתקליה.
מתקן מתקליה - משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים:
ר' אמי ורבי אסי