חבר עיר.
חבר עיר - תלמיד חכם המתעסק בצרכי צבור:
אבל יש שם חבר עיר - תינתן לחבר עיר.
וכ"ש דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי:
משנה
אין מוכרין את של רבים ליחיד - מפני שמורידין אותו מקדושתו. דברי רבי מאיר.
אמרו לו: א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה:
גמרא
שפיר קאמרי ליה רבנן לר"מ?
ור"מ - מעיר גדולה לעיר קטנה, מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא.
מרבים ליחיד - ליכא קדושה
ליכא קדושה - שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה:
ורבנן?
אי איכא למיחש - כי האי גוונא נמי איכא למיחש, משום: (משלי יד, כח[1]) ברוב עם הדרת מלך:
ורבנן - אמרי: אי איכא למיחש בין רב למעט, הכא נמי איכא למיחש משום: ברוב עם הדרת מלך, ולא משכחת מכירה בבית הכנסת. אלא לא חיישינן - דכיון דשקיל דמי ומעלי להו בקדושה מעולה - כל דבעי לוקח עביד, חוץ מד' דברים, כדקתני סיפא:
משנה
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי, שאם ירצו יחזירוהו. דברי ר"מ.
אלא על תנאי - ואפילו מרבים לרבים - אסר ר' מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון הוא [כלומר אינן בעיניו לכלום]:
וחכ"א: מוכרין אותו ממכר עולם.
וחכמים אומרים וכו' ממכר עולם - ליחיד ולכל תשמיש, חוץ מד' דברים:
חוץ מארבעה דברים: למרחץ, ולבורסקי, לטבילה, ולבית המים.
לבית המים - לכביסה, אי נמי לבית מי רגלים:
ר' יהודה אומר: מוכרין אותה לשם חצר, והלוקח מה שירצה יעשה:
גמרא
ולר"מ היכי דיירי בה, הא הויא לה רבית?
אמר רבי יוחנן: ר"מ בשיטת ר"י אמרה, דאמר: צד אחד ברבית - מותר.
דתניא. הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר.
בזמן שמוכר אוכל פירות - מותר
לוקח אוכל פירות - אסור
ר' יהודה אומר: אפילו לוקח אוכל פירות - מותר.
וא"ר יהודה: מעשה בביתוס בן זונן שעשה שדהו מכר על פי ראב"ע ולוקח אוכל פירות היה.
אמרו לו: משם ראיה? מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח.
מאי בינייהו?
צד אחד ברבית איכא בינייהו.
מר סבר: צד אחד ברבית - מותר.
ומר סבר: צד אחד ברבית - אסור.
רבא אמר: דכ"ע צד אחד ברבית - אסור.
והכא: רבית ע"מ להחזיר, איכא בינייהו.
מר סבר רבית ע"מ להחזיר - מותר.
ומר סבר - אסור:
וחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם וכו':
אר"י אמר שמואל: מותר לאדם להשתין מים בתוך ד' אמות של תפלה.
בד' אמות של תפלה - לאחר זמן:
אמר רב יוסף: מאי קמ"ל, תנינא?[2]
ר' יהודה אומר: מוכרין אותה לשום חצר, ולוקח מה שירצה יעשה.
ואפילו רבנן[3] לא קאמרי אלא בית הכנסת דקביע קדושתיה, אבל ד"א דלא קביע קדושתייהו, לא/
תני תנא קמיה דרב נחמן: המתפלל - מרחיק ד"א ומשתין.
והמשתין - מרחיק ד"א ומתפלל.
א"ל: בשלמא המשתין מרחיק ד"א ומתפלל.
תנינא: כמה ירחיק מהן ומן הצואה - ד"א.
אלא המתפלל מרחיק ד"א ומשתין - למה לי?
אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא?
קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא - שאין לך ד"א בהן שלא התפללו בהן עוברי דרכים:
תני: ישהה.
תני ישהה - כדי הילוך ארבע אמות:
בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ד"א - משום ניצוצות,
משום ניצוצות - שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו:
אלא מתפלל ישהה כדי הילוך ד"א - ל"ל?
אמר רב אשי: שכל ד"א תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה:
זלפ"ן סימן:[4]
שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים?
במה הארכת ימים - באיזה זכות:
אמר להם: מימי לא השתנתי מים בתוך ד"א של תפלה.
ולא כניתי שם לחבירי.
ולא ביטלתי קידוש היום.
אמא זקינה היתה לי, פעם אחת מכרה כפה שבראשה,
כפה - צעיף:
והביאה לי קידוש היום.
תנא. כשמתה, הניחה לו ג' מאות גרבי יין.
כשמת הוא, הניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין[5].
רב הונא הוה אסר ריתא, וקאי קמיה דרב.
אסר ריתא - מין גמי:
אמר ליה: מאי האי?
א"ל: לא הוה לי קידושא ומשכנתיה להמיינאי[6] ואתאי ביה[7] קידושא.
א"ל: יהא רעוא דתיטום[8] בשיראי[9].
כי איכלל
איכלל - כשנכנס לחופה:
רבה בריה רב הונא, איניש גוצא הוה[10] גנא אפוריא.
אתיין בנתיה וכלתיה, שלחן ושדיין מנייהו עליה,
[שלחן] - היו פושטות בגדיהן:
עד דאיטום בשיראי.
שמע רב ואיקפד[11].
אמר: מאי טעמא לא אמרת לי כי ברכתיך: וכן למר?
וכן למר - אף אתה תהא מבורך לכך, שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי:
שאלו תלמידיו את ר"א בן שמוע: במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת.
קפנדריא - מקצר הילוכו דרך בית הכנסת:
ולא פסעתי על ראשי עם קדוש.
ולא פסעתי על ראשי עם קודש - כשהיו התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע, ההולך על גבי מסיבתן לישב למקומן נראה כפוסע על ראשי העם:
ולא נשאתי כפי בלא ברכה.
ולא נשאתי כפי - לדוכן לברכת כהנים. לפי שהכהנים צריכין לברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו (במצותיו וצונו) בקדושתו של אהרן במסכת סוטה (דף לט.):
שאלו תלמידיו את ר' פרידא: במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש.