Enjoying this page?

SHABBOS - 110b – שמנה שרצים – פרק ארבעה עשר – שבת, קי ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

קפיזי שמכי פרסאי ונישלוק בחמרא ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא לותבה אפרשת דרכים ולינקטה כסא דחמרא בידה וליתי איניש מאחורה וליבעתה ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי בונא דכמונא ובונא דמוריקא ובונא דשבלילתא ונישלוק בחמרא ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי שיתין שיעי דדנא ולשפיה ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי פשטינא ולישלוק בחמרא ולשפיה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליכרי שבע בירי וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה ולינקטה כסא דחמרא בידה ולוקמה מהא ולותבה אהא ולוקמה מהא ולותבה אהא ואכל חדא וחדא לימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי סמידא וליסכה מפלגא לתתאי ולימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה ואי לא לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא אי נקטה חד יומא פסקה תרי יומי ואי נקטה תרי יומי פסקה תלתא יומי ואי נקטה תלתא יומי פסקה לעולם: לירקונא תרין בשיכרא ומעיקר ואי לא לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא לייתי מוניני דקמצי ואי ליכא מוניני דקמצי לייתי מוניני דנקירי וליעייליה לבי בני ולישפייה ואי ליכא בי בני לוקמיה בין תנורא לגודא אמר רבי יוחנן הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו רב אחא בר יוסף חש ביה עבד ליה רב כהנא ואיתסי ואי לא ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי ותלתא קפיזי אהלא תולענא ולישלוקינהו בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי עילא בר חמרא וליגלח מציעתא דרישא ולישביק ליה דמא מאפותיה ולותביה ארישיה וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו ואי לא ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא וליקרעיה ולותביה אליביה ואי לא ליתי כרתי מכבתותא דמישרי ההוא טייעא דחש ביה אמר ליה לגינאי שקול גלימאי והב לי מישרא דכרתי יהיב ליה ואכלה א"ל אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי איכרך גנא ביה כד איחמם וקם נפל פורתא פורתא מיניה: לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר (ויקרא כב) ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו דברי ר' חנינא הני מילי היכא דקא מיכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו והאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיטא ליה אלא בסריס והאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן

קפיזי - כלי מחזיק ג' לוגין:

שמכי - בצלים:

פרסאי - גדולים הם:

קום מזוביך - חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד):

וליבעתה - יבעתנה בלי ידיעתה פתאום:

בונא - מלא אגרוף:

מוריקא - כרכום:

שבליתא - תלתן פנגרי"ג (פינוגר"י: חילבה (גרגרנית יוונית, צמח המשמש לתבלין)) :

שיעי דדנא - מגופת חבית:

ולשייפיה - לכשישורו במים:

פשטינא - עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע:

חרנוגא - מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים:

היגתא רומיתא - מין הגא הוא שנקראת רומי"ת:

וליסבה בשחקי דכיתנא - יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ:

דעמר גופנא - קוטו"ן (כותנה) :

ליכרי שב בירי - שבעה גומות:

שבישתא דערלה - זמורות של כרם ילדה:

ולינקטה כסא דחמרא - יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא:

ולוקמה מהא - מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך:

קמחא דסמידא - קמח סולת:

וליסכה - יסוכו אותה ממנו:

דנעמיתא - בת היענה:

ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה - כלומר יין הרבה תשתה תמיד:

שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי - שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה:

אי נקטא - לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד:

לירקונא - דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר:

ואי לא - דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני:

רישא דשיבוטא - ראש דג ששמו שיבוטא:

דמילחא - שהוא מלוח:

מוניני דקמצי - ציר חגבים:

דנקירי - מין עופות קטנים:

ולישייפיה - ישפשפוהו בו:

בין תנור לגודא - בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי:

הרוצה שיחממנו - לזה:

יקנחנו בסדינו - יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה:

עבד ליה רב כהנא - רפואה זו של סדין:

קירא דנישתרופי - שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת:

אהלא - אלויין (אלואי"ן: אלוואי, אָהָל) :

תולענא - אדום:

עילא בר חמרא - עייר בן אתונות:

וליגלח - החולה:

מציעתא דרישיה - אמצעית ראשו:

ולישבוק ליה דמא מאפותיה - יקיז לעייר ממצחו:

ולותביה ארישיה - ישפך הדם על התגלחת:

ולזדהר מעיניה - שלא יכנס מדם זה בעיניו:

רישא דברחא - של איל:

דמנח בכבשא - כבוש בחומץ או בציר:

דבר אחר חוטרנא - חזיר טלוא בחברבורות מנומר:

מכבתותא דמישרי - מאמצע הערוגה שהם חריפים:

אושלן גלימיך - השאילני הטלית:

ואיגני בה - ואישן בה:

קלי - מעט:

איכריך גנא - נכרך בה וישן בה:

נפל פורתא פורתא - קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות:

ומי שרי - לשתות כוס עיקרין:

לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו:

ומסתרס מאליו - ואע"ג דסירוס אסור בידים:

והא אמר רב אשי - דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור:

אלא בסריס - הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן: