005_מסכת תמורה פרק ה

תמורה פרק ה

(א) כיצד מערימים על הבכור. מבכרת שהיתה מעוברת. אומר מה שבמעיה של זו. אם זכר. עולה. ילדה זכר יקרב עולה

כיצד מערימין על הבכור - להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:

ילדה זכר יקרב עולה - דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:

. ואם נקבה

ואם נקבה זבחי שלמים - לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:

. זבחי שלמים. ילדה נקבה תקרב שלמים. אם זכר עולה. אם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה. הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים:

(ב) ילדה שני זכרים

ילדה שני זכרים - בבהמת חולין מיירי. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:

אחד מהן יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה. ודמיו חולין. ילדה שתי נקבות. אחת מהן תקרב שלמים. והשניה תמכר. לחייבי שלמים. ודמיה חולין. ילדה טומטום ואנדרוגינוס. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין קדושה חלה עליהן:

אין קדושה חלה עליהן - דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ג) האומר

האומר - על ולדה של בהמה מעוברת:

ולדה של זו עולה

ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין - שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון:

. והיא שלמים. דבריו קיימים. היא שלמים. וולדה עולה. הרי זו ולד שלמים דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת

אם לכך נתכוין מתחלה - כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:

הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת - שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:

. דבריו קיימים. ואם משאמר הרי זו שלמים. נמלך ואמר ולדה עולה

דבריו קיימין - דאף בגמר דבריו אדם נתפס:

נמלך ואמר ולדה עולה - אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי:

הרי זו ולד שלמים:

(ד) הרי זו תמורת עולה

תמורת עולה תמורת שלמים - גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:

ותמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה

הרי זו תמורת עולה - דתפוס לשון ראשון:

. דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. דבריו קיימין

דבריו קיימין - וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:

. ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה.

(ה) הרי זו תחת זו

תחת זו חליפת זו תמורת זו - כולן לשון תמורה הן:

. תמורת זו. חלופת זו. הרי זו תמורה. זו מחוללת

מחוללת - לשון חילול הוא. ולא אמר כלום, שאין בהמת קודש תמימה יוצאה לחולין:

על זו. אינו תמורה. ואם היה הקדש בעל מום

ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין - אע״פ שאינו שוה כמו ההקדש בעל מום. דדבר תורה אפילו הקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה, מחולל. ואע״פ שיצא לחולין מן התורה, צריך לעשות דמים מדרבנן, כלומר, להשלים הדמים שלא יתאנה ההקדש. אבל מן התורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש:

. יוצא לחולין. וצריך לעשות דמים:

(ו) הרי זו תחת חטאת

תחת חטאת או עולה - סתם ולא אמר תחת חטאת זו או עולה זו:

ותחת עולה. לא אמר כלום

לא אמר כלום - דכתיב (שם כ״ז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו, עד שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד כשממיר בו:

. תחת חטאת זו

תחת חטאת זו - והיתה חטאת עומדת לפניו:

ותחת עולה זו. תחת חטאת ותחת עולה שיש לו בתוך הבית. היה לו דבריו קיימין. אם אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה. לא אמר כלום. הרי אלו לעולה

הרי אלו לעולה - משמע לדמי עולה. דאי אינהו גופייהו בעי לאקרובי, הוה אמר הרי אלו עולה:

. ימכרו ויביא בדמיהם עולה: