003_מסכת תמורה פרק ג

תמורה פרק ג

(א) אלו קדשים

אלו קדשים - וולד ולדן עד סוף העולם. בגמרא פריך, כיון דתני וולדן, ולד ולדן עד סוף העולם למה לי. משום דשמעיה תנא דידן לר׳ אליעזר דאמר לקמן ולד שלמים לא יקרב שלמים, משום הכי תנא ולד ולדן עד סוף העולם, כלומר, לא מיבעיא בולדן דלא מודינא לך, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך:

שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן. ולד שלמים. ותמורתן. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כשלמים. וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק. רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים

ולד שלמים לא יקרב שלמים - אלא כונסו לכיפה ומת. מדרבנן. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתו בהו לידי גיזה ועבודה:

. וחכמים אומרים יקרב. אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים

לא נחלקו על ולד ולד שלמים - מודים חכמים לר׳ אליעזר בולד ולד שלמים דלא יקרב, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלגדל עדרים בעי. ופסק ההלכה כתנא קמא שולד (ולד) ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים:

. ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב. ועל מה נחלקו. על הולד. שרבי אליעזר אומר לא יקרב. וחכמים אומרים יקרב. העיד רבי יהושע

העיד רבי יהושע וכו׳ - דלא כר׳ אליעזר. ועדות זה אמת והלכה:

ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. ואכלנו ולדה שלמים בחג:

ואכלנו ולדה שלמים בחג - בחג השבועות קאמר, שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבוא שמה, תביא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:

(ב) ולד תודה ותמורתה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כתודה

הרי אלו כתודה - אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה:

. ובלבד שאינן טעונין לחם

ובלבד שאינן טעונין לחם - דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם:

. תמורת עולה

תמורת עולה - כגון המיר זכר בעולה:

וולד תמורה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כעולה. וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים:

וולד תמורתה - כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר:

(ג) המפריש נקבה לעולה וילדה זכר. ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה

ויביא בדמיו עולה - ורישא דקתני הרי אלו כעולה גבי ולד של תמורה, משום דהקדש ראשון שבאו אלו כולם מכוחו הוא קרב, דזכר הוא. אבל הכא במפריש נקבה לעולה, הקדש ראשון שכולם באים מכוחו נקבה היא ואינה קריבה, הלכך אינו כעולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה:

. רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה. המפריש נקבה לאשם

המפריש נקבה לאשם - ואין אשם בא מן הנקבה:

. תרעה עד שתסתאב

תרעה עד שתסתאב - עד שיפול בה מום. ובגמרא פריך, ותמכר בלא מום, דהואיל ולא חזיא למלתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה אלא לדמי, ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ומשני, הואיל ונחת לה קדושת דמים, נחתה לה נמי קדושת הגוף להא מלתא דבעינן מום:

. ותמכר ויביא בדמיה אשם. אם קרב אשמו

אם קרב אשמו - ותו לא צריך לאשם:

יפלו דמיה לנדבה

יפלו דמיה לנדבה - לשופרות שבמקדש שמהן היו נוטלים להביא לנדבת צבור:

. רבי שמעון אומר תמכר שלא במום

תמכר שלא במום - דהואיל ולא חזיא לאשם אין לך מום גדול מזה, ולא קדשה קדושת הגוף ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ואע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר״ש דבעיא מום, התם הוא דאיכא שם עולה בנקבה, דאשכחן עולת נקבה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, הלכך היינו מומא ולא קדשה אלא לדמי. ואין הלכה כרש:

. תמורת אשם

תמורת אשם וכו׳ - כולן ירעו, דהלכה היא כל שבחטאת מתה באשם רועה, ותמורת חטאת מתה:

ולד תמורתה. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו

ימותו - דאית ליה לר״א כחטאת כאשם, מה בחטאת מתה אף באשם מתה:

. ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות. אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב. וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות:

יביא בדמיהן עולות - דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור:

אשם שמתו בעליו או שכיפרו בעליו באחר - דבחטאת תמות, ובאשם ירעה עד שיסתאב:

(ד) והלא אף הנדבה עולה

והלא אף הנדבה עולה - פירושי קמפרש מאי בינייהו:

היא. מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים. אלא בזמן שהיא באה חובה

בזמן שהיא באה חובה - שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו׳:

. הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו. ואם היה כהן

ואם היה כהן - אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה:

. עבודתה ועורה

עבודתה ועורה - של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר של אותה שבת:

שלו. ובזמן שהיא באה נדבה. אינו סומך עליה

אינו סומך עליה - דנדבת צבור אין בהם סמיכה:

ואינו מביא עליה נסכין. ונסכיה משל צבור. אף על פי שהוא כהן. עבודתה ועורה של אנשי משמר:

ואע״פ ששהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר - שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב (דברים י״ח) לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים:

(ה) תמורת הבכור והמעשר. וולדן וולד ולדן. עד סוף העולם. הרי אלו כבכור וכמעשר

הרי אלו כבכור וכמעשר - כקדושת בכור ומעשר בהמה, שאין נשחטים באיטליס, דהיינו בשוק שמוכרין בו הבשר, אפילו לאחר שנפל בהן מום ונפדו:

. ויאכלו במומם לבעלים

חוץ מהבכור והמעשר - מפני שאין הנאה להקדש במכירה, דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:

ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר - שאינן באים לכתחלה מחוצה לארץ, כדמפרש טעמא לקמן. אבל אם באו תמימים יקרבו:

לבעלים - בכור לכהן, ומעשר לישראל:

. מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים. שכל הקדשים נמכרים באטליס. ונשחטין באטליס. ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ויש להן פדיון. ולתמורותיהן פדיון. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ובאים מחוצה לארץ. חוץ מן הבכור ומן המעשר. אם באו תמימים יקרבו. ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים. אמר ר

אמר ר׳ שמעון מה טעם - שהבכור והמעשר אינן באין מחוצה לארץ כשאר קדשים:

בי שמעון מה הטעם. שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. ושאר כל הקדשים

שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן - יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים:

ושאר כל הקדשים - אע״פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן, וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן, והואיל וסופן להעלות דמיהן, יעלו הן עצמן ויקרבו. ופסק ההלכה, דבכור ומעשר שעלו מחוצה לארץ תמימים לא יקרבו, דכתיב (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר ודגן אתה מעלה בכור, וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן, אין אתה מעלה בכור. ומעשר בהמה נמי אתקש למעשר דגן:

. אף על פי שנולד לו מום. הרי אלו בקדושתן: