נצבים
.. . ומה ששאל מהו כוונת אדה"ז באגה"ת רפ"א:
פי' דאע"ג דלענין כו' — מה "מתקן" בזה? לפענ"ד, מפרש הברייתא, ובמילא מוכח שמדבר בתשו"ת ורק לענין כפרת העון, ולכן אין בברייתא זכר לתעניות וצדקה. ואין מהברייתא סתירה לתוכן אגה"ת, איך שצ"ל תעניות צדקה ובחי' תשו"ע. ולכן מתחיל לתרץ מנ"ל להברייתא דמל"ת תשובתה חמורה, כי מקראי מוכח רק דג' חילוקי כפרה הן כו' ומסברא נותנין הקלה לקל, כמש"כ מפרשי הש"ס. וא"כ אדרבה מ"ע גדולה כו', ועכצ"ל שזהו רק משום שממשיך אור כו'. ועדיין קשה דמטעם זה גופא צ"ל תשובתה חמורה יותר מזו של מל"ת. אלא שהאמת שהתשובה שבברייתא היא מדרי' כזו המועלת רק שלא יענש כו'. ולכאורה עפ"ז אינו מובן דלזה שלא יענש, צ"ל התשובה מועלת לכל העבירות בלי הבדל, דהא מתחרט על מעשיו ושב לה', ועכצ"ל דמדבר בברייתא בתשובה שפועלת יותר מהסרת העונש בלבד, וחזרה קושיא לדוכתא. ולכן ממשיך: ע"י שנדבק וכו'. ועיין לקו"ת ד"ה מה טובו פ"ב, — לענין עשה דוחה ל"ת עיי"ש בי' פקודי פ"ג. תו"א ד"ה מי שם פה פ"ד. רמב"ן שמות כ, ח. חדא"ג יומא שם. קיצורים לתניא ע' [?]. ואכמ"ל.
"(ממכתב ט"ו כסלו תש"י)"
[new_section]
כשיהודי (איש או אשה) מחליט לסדר חייו היום יומיים על פי הוראות תורתינו, תורת חיים — נקרא בלשון עם היהודי — לשון הקודש — תשובה (לא "חרטה" כבלשון אומות העולם) כי אינו אלא שב אל המקור שלו ואל העצם והפנימיות שלו, ורק אז אפשר שיהי' במנוחת הנפש ובשלות נפש.
"(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)"