מיבעיא לי מאי גברא לשני פרים איכוין ועד דממלי להו - לי"ב לוגין לא קרבי דהא יש קבע לנסכים ולא אמרינן ליקרבו שמנה לוגין לשני אילים ושלשה לוגין לכבש אחד או דלמא למנחה הראויה לשני אילים וכבש איכוין:

גברא לשני פרים קא מכוין, ועד דממלי להו לא קרבי.

או דלמא, לשני אילים וכבש אחד קמכווין?

תרי מחד מינא, וחד מחד מינא אמרינן, או לא?

ה"ג תרי מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן או לא - כלומר מי הוי אורחא לאינדובי או לא:

מאי?

תיקו:

משנה מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן. דברי רבי עקיבא.

מתנדבין יין - בלא שמן וסלת ומנסכו לשיתין בפני עצמו ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין:

רבי טרפון אומר, מתנדבין שמן.

מתנדבין שמן - וקומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין:

אמר רבי טרפון, מה מצינו ביין, שהוא בא חובה ובא נדבה, אף שמן, שהוא בא חובה, בא נדבה.

מה מצינו כו' - דאמרן לעיל אזרח מלמד שמתנדבין נסכין ורבי עקיבא מוקי לה ביין (כדחזינן) כדקתני מתנדבין יין ולא שמן:

אף שמן שהוא - בא חובה במנחת נסכים בא נדבה בפני עצמה:

אמר לו רבי עקיבא, לא. אם אמרת ביין, שכן קרב עם חובתו בפני עצמו, תאמר בשמן, שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו?!

עם חובתו בפני עצמו - אע"פ שהוא בא חובה עם המנחה אינו מעורב במנחה תאמר בשמן כו' וכיון דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמו השתא נמי לא לייתי:

אין שנים מתנדבין עשרון אחד.

אבל מתנדבין, עולה, ושלמים, ועוף.

אפי' פרידה אחת:

אפילו פרידה - אפי' גוזל א' מתנדבין:

גמרא אמר רבא, מדברי שניהם נלמוד, מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום.

מדברי שניהם נלמד מתנדב אדם מנחת נסכים - סלת שמן ויין בלא קרבן בכל יום דעד כאן לא פליגי אלא בפני עצמו אבל במעורב עם המנחה לא פליגי:

פשיטא?

מהו דתימא, מנחת נדבה גלי בה רחמנא, הני חמשה מנחות אין, טפי לא.

חמשה מנחות - סלת ומחבת ומרחשת וחלות ורקיקין אבל רבוכה לא חשיב דאינה באה נדבה אלא בתודה עם הזבח ולאו מנחה היא:

קמ"ל, הני מילי בסתמא, אבל היכא דפריש פריש:

קמ"ל - הא דהני חשיב ותו לא היכא דאמר מנחה סתם יביא אחת מחמש הללו:

אבל היכא דפריש - לנסכים פריש:

אין שנים מתנדבין: מאי טעמא?

מאי טעמא - אין שנים מתנדבין עשרון: תקריב - לשון יחיד:

אילימא, משום דכתיב, "תקריב", עולה נמי, הא כתיב, "יקריב"?

אלא עולה מאי טעמא? דכתיב, "לעולותיכם", מנחה נמי, הא כתיב, "למנחותיכם"?

עולותיכם - לשון רבים:

אלא משום דכתיב בה "נפש".

תניא נמי הכי, רבי אומר, "אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה'", הכל באין בשותפות.

לא סילק הכתוב אלא מנחה. שנאמר, "נפש".

אמר ר' יצחק, מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה "נפש"?

אמר הקדוש ברוך הוא, מי דרכו להביא מנחה? עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.

עני - דרכו להביא מנחה שאין לו בהמות:

א"ר יצחק, מה נשתנית מנחה, שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו?

חמשה מיני טיגון - סלת מחבת ומרחשת וחלות ורקיקין דמנחת מאפה כל מידי דאית ביה שמן קרי טיגון:

משל למלך בשר ודם, שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו שהוא עני, אמר לו, עשה לי מן חמשה מיני טיגון, כדי שאהנה ממך:

שאהנה ממך - כלומר שתקובל לפני בהן:

הדרן עלך המנחות והנסכים

משנה הרי עלי עשרון, יביא אחד.

עשרונות, יביא שנים.

פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא ששים עשרון.

פירשתי - כמה עשרונים אביא:

ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרונים - דאי בציר מהכי נדר לא איכפת ליה דמתני ואמר כמה שנדרתי יהיו לנדרי והשאר יהא נדבה ובטפי ליכא לספוקי דאין מנחה יחידית יתירה על ששים עשרונים:

הרי עלי מנחה, יביא איזו שירצה.

הרי עלי מנחה - סתם:

יביא איזו שירצה - מחמשה מנחות:

רבי יהודה אומר, יביא מנחת הסולת. שהיא מיוחדת שבמנחות.

מיוחדות - מפרש בגמרא:

מנחה, או מין המנחה, יביא אחת.

מין המנחה - כלומר הרי עלי מנחה או שאמר הרי עלי מין המנחה יביא אחת:

מנחות, או מין מנחות, יביא שתים.

מנחות - עלי או שאמר מין מנחות עלי יביא שתי מנחות ממין אחד:

פירשתי, ואיני יודע איזה מהן פירשתי, יביא חמשתן.

פירשתי - אחת מן המנחות שכתובים בפרשה ואיני יודע אי זה מהן פירשתי כו':

פירשתי, מנחה של עשרונים ואיני יודע כמה פירשתי. יביא ששים עשרון.

פירשתי מנחה - בכלי אחד של עשרונים:

ואיני יודע כמה - עשרונים קבעתי בה:

יביא ששים עשרון - דבטפי מהכי ליכא לספוקי ואי בציר נדר לא איכפת לן דמתני ואמר כמה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה:

רבי אומר, יביא מנחות שלעשרונות מאחד ועד ששים:

רבי אומר - כיון דאמר מנחה משמע חדא אלמא בכלי אחד קבעה ואם יביא ששים בכלי אחד שמא בציר מהכי נדר והויא מנחה יתירה ואית ליה לרבי קביעותא דמנא מילתא הלכך יביא ששים מנחות מאחד ועד ששים חדא של עשרון וחדא של שתים וחדא של שלש וחדא של ארבע וכן עד ששים דודאי חדא מינייהו נדר ואינך נדבה:

גמרא פשיטא?

"עשרונות, יביא שתים" איצטריכא ליה.

הא נמי פשיטא?

מיעוט עשרונות שתים, איצטריכא ליה:

פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרון: מאן תנא?

אמר חזקיה, דלא כרבי. דאי רבי, האמר, "יביא מנחות של עשרונות, מאחד ועד ששים"?

ורבי יוחנן אמר, אפילו תימא רבי, באומר פירשתי עשרונות, אבל לא קבעתים בכלי, דמייתי שיתין עשרונות בשיתין מאני:

אבל לא קבעתים בכלי אחד - הלכך יביא ששים עשרונות בששים כלים כל אחד ואחד בפני עצמו והא דקאמר יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים היינו היכא דקבעה בכלי אחד דלא מצי לאיתויי בכלי אחד לא בציר מהכי ולא טפי מהכי הלכך יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים דודאי חדא מינייהו נדר:

הרי עלי מנחה יביא איזהו שירצה [וכו']: תנא, הואיל ופתח בו הכתוב תחלה.

תנא - מה טעם יביא מנחת סלת לפי שפתח בה הכתוב תחלה:

אלא מעתה, האומר הרי עלי עולה, יביא בן בקר, הואיל ופתח בו הכתוב

_____________________________________

תוספוס

מה נשתנית שנאמר בה נפש - דאי משום דאין באה בשותפות, הוה ליה למיכתב "איש" או לשון אחר דמשמע יחיד דוקא:

חמשה מיני טיגון - לא היה מטגן מנחת סולת מאפה תנור, אלא מנחת מחבת ומרחשת לחודייהו. אלא קורא "טיגון", מה שיש בכולו שמן:

הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה - פירוש מחמשת מנחות, אבל במנחת נסכים לא איכוין.

אע"ג דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום?

דסתמא דעתו אמנחות המפורשות ורגילות לבא בפני עצמן, ולא בגלל זבח:

מנחה מין המנחה - פירוש או אמר "מן המנחה":