וההוא גברא, על פלטר סמיך.

וההוא גברא - אדידיה קאמר דהא אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו:

מאי הוי עלה?

מאי הוי עלה - דהאי שיעורא:

אמר רב יוסף, רבי יהודה, מוריינא דבי נשיאה הוה, ואורי ליה כשמעתיה.

רבי יהודה בר אילעאי מוריינא דבי נשיאה הוה - והיה להם לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה:

כשמעתא דידיה - דאמר בית הלל מטמאין בדם נבילות:

דתנן, "רבי יהודה אומר, ששה דברים, מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

ששה דברים - במסכת עדיות קא חשיב להו:

דם נבילות, בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין:.

אמר רבי יוסי בר' יהודה, אף כשטמאו בית הלל, לא טמאו אלא ברביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית:

על כזית - ושיעור טומאת נבילה בכזית:

משנה אין מתנדבין, לוג, שנים, וחמשה.

אין מתנדבין לוג - יין לנסכו שלא מצינו מנחת נסכים של לוג ולא שנים ולא חמשה אבל מתנדבין שלשה דחזו לכבש וארבעה לאיל דהיא שלישית ההין וששה דחזו לפר ומששה ולמעלה דשבע חזו ג' מינייהו לכבש וד' לאיל ושמנה חזו לשני אילים תשעה חזו לפר וכבש עשרה חזו לפר ואיל י"א חזו לשני אילים וכבש וכך לעולם:

אבל מתנדבין, שלשה, וארבעה, וששה.

ומששה ולמעלה:

גמרא איבעיא להו, יש קבע לנסכים, או אין קבע לנסכים?

יש קבע לנסכים - אמר הרי עלי כך וכך לוגין מי הוי קבע דאין יכול להקריבם אלא הכל ביחד דהוו קרבי בקרבן א' או אין קבע ויכול להקריבם [מה] דחזו באפי נפשייהו:

היכי דמי?

היכי דמי - למאי נפקא מינה:

כגון דאייתי חמשה.

אי אמרת אין קבע לנסכים, משיך ומקריב ארבעה מינייהו דחזי לאיל, ואידך הוי נדבה.

ואידך הוי נדבה - נדבת ציבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם השני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהוו נמי לציבור:

ואי אמרת יש קבע לנסכים, עד דממלי להו, לא קרבי.

ואי אמרת יש קבע עד דממלא להו - ויביא לוג הששי כי היכי דליתחזי לפר לא קרבי דהא אין יכול להקריב בפני עצמו:

מאי?

אמר אביי, תא שמע, "ששה לנדבה".

ששה לנדבה - גבי י"ג שופרות שהיו במקדש קאי די"ג שופרות הוו בשבעה מהם היו נותנין הנך מעות דמפרש במסכת יומא (דף נה) ובמסכת שקלים (דף ט) תקלין חדתין ועתיקין קינין גוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפורת וששה מהם היו לנדבה ליתן בהן מעות ההולכות לנדבת צבור:

ואמרינן, כנגד מי?

ואמרינן - לקמן בפרק בתרא (דף קז):

כנגד מותר חטאת.

כנגד מי כנגד מותר חטאת - כגון הפריש מעות לחטאת והוזלו הכבשים ונתותרו לו מעות:

ומותר אשמות.

ואחד למותר אשם - סתם כגון גוזלות ומעילות:

ומותר אשם נזיר.

ואחד למותר אשם נזיר - דאותו מותר לא היה מעורב עם מותר אשם סתם לפי שזה לכפר וזה להתירו ביין:

ומותר אשם מצורע.

ואחד למותר אשם מצורע - דלא דמו להנך שבא להתירו במחנה ואינך מפרש בפרק בתרא (לקמן קז) וכל הנך מותרות אזלי לנדבת צבור כשהמזבח בטל לוקחין באותם מעות עולות הבשר לשם ועורות לכהנים דזהו מדרשו של יהוידע במסכת תמורה (דף כג):

ומותר קינין.

ומותר מנחת חוטא.

ואם איתא, ליתקין שופר אחרינא, כנגד מותר נסכים?

ואם איתא - דהמביא חמשה לוגין קרבי ארבע מהם ואחד יהא נדבה:

ליתקין לו שופר - להפיל בו הדמים:

הנך, לנדבת צבור אזלי.

הנך - מותרות לנדבת ציבור אזלי:

הני, שכיחי.

הנך - נסכים למה להו שופר הואיל ושכיח כל יומא שהרי רוב קרבנות טעונין נסכים:

אפשר דמצטרפי דמר ודמר, בהדי הדדי, וקרבי.

אפשר דמצטרפי דמר ודמר - אם נדר ה' יקריב ד' ויניח לוג הנשאר ויצטרף עם מותר נסכים אחרים עד שיהו ד' או ג':

אמר רבא, תא שמע, "אזרח", מלמד, שמתנדבין נסכים.

אזרח - גבי נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה את אלה וקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים מלמד שמתנדבין נסכים בלא קרבן וכמה שלשת לוגין דבציר מהכי לא חזי למידי:

וכמה?

שלשת לוגין.

ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף?

תלמוד לומר, "יהיה".

יהיה - חצי ההין יהיה לפר משמע דמנחה דהויא אחריתי לישנא אחרינא בפרשת נסכים כתיב ככם כגר יהיה:

יכול יפחות?

ת"ל, "ככה".

ככה - עיכובא:

מאי יוסיף?

אילימא ארבעה וששה, מאי שנא שלשה, דחזו לכבש, ארבעה וששה נמי חזו לאיל ופר?

אילימא ארבעה וששה - פשיטא מי צריך קראי לרבויי:

מאי שנא שלש - דפשיטא לן דחזו לכבש כו':

אלא לאו חמשה. ושמע מינה, אין קבע לנסכים.

אלא לאו - מידי דלא חזו ליה אתי לרבויי ולמשמע דמתנדבין ויקריבו ארבעה והחמישי יהא מותר:

שמע מינה.

אמר רב אשי, והא אנן לא תנן הכי?

"אין מתנדבין לוג שנים וחמשה". קתני "חמשה", דומיא דשנים, מה שנים דלא חזו כלל, אף חמשה נמי דלא חזו כלל.

מה שנים לא חזו כלל - דליכא למימר משיך חדא מינייהו ומקריב לה:

מידי איריא! הא כדאיתא, והא כדאיתא.

הא כדאיתא - שנים אין מתנדבין לגמרי חמשה לכתחילה הוא דלא שאין מפרישין תחילה למותרות אבל דיעבד מקריב ארבע וחמישי יהא מותר לנדבה:

אמר אביי, אם תמצא לומר, אין קבע לנסכים, הא אין קבע לנסכים.

הא אין קבע לנסכים - וכמה דבעי משנים ולמעלה מייתי וכי מייתי חמשה מקריב ארבעה מינייהו ואידך מותר וכל מה דבעי מייתי ומאי דחזי מקריב ואידך מותר לנדבה והכא ליכא למיבעי ולא מידי:

אם תמצא לומר, יש קבע לנסכים, עד עשרה פשיטא לי.

עד עשרה פשיטא לי - דלוג ושנים וה' לגמרי [לא קרבי] עד דממלי להו שלש לכבש חזו וד' לאיל וששה לפר ושבעה לכבש ואיל ח' לשני אילים ט' לפר וכבש י' לפר ואיל:

אחד עשר

________________________________________________

תוספוס

מוריינא דבי נשיאה - של בית רבי.

ואפשר שהיה בימיו.

דאפי' רבי מאיר דנפטר קודם רבי יהודה, כדמוכח בפרק שני דקידושין (דף נב:), היה קיים עדיין בהלולא דרבי שמעון בר רבי.

כדמוכח בירושלמי דביצה, "דעבר קמי פתחא, ושמע שהיו מטפחין, ואמר מחללין את השבת".

ואף בימי רב היה, כדמשמע בפרק קמא דעירובין (דף יג:), דאמר רב, "האי דמחדדנא מחבריא, דחמיתיה לרבי מאיר מאחוריה:.

ויש גורסין שם רבי, משום עובדא דירושלמי:

הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית - משמע דדם טמא מחמת דחשיב כבשר.

ותימה, דבמעילה בפרק קדשי משבח (דף יז.) אמר, "מנין לדם שרצים שהוא טמא? שנאמר, "וזה לכם הטמא"". תיפוק לי דחשיב כבשר?

ויש לומר, דאיצטריך קרא לרבויי דם צלול דמטמא בכעדשה. דס"ד עד שיהא בו כדי שיוכל לקרוש ולעמוד על כעדשה, ולהכי תנן דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה, אבל דם נבילה ובשרה לא דאין שיעורן שוה.

וכן מוכח בירושלמי, דאמרו, דם נבילה טמא והדתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו.

וא"ת, ולמה לי קרא בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) לרביעית דם מן המת, הרי יכול לקרוש ולעמוד על כזית?

ויש לומר דשאני מת, דהוה ממעטינן דם משום דגזעו מחליף. כדדרשינן בריש דם הנדה (נדה נה.), "מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף, יצאו שינים שלא נבראו אמו, יצאו שער וצפורן שאע"פ שנבראו עמו גזען מחליף". ופריך, "והרי בשר דגזעו מחליף וטמא?" ומשני, "מקומו נעשה צלקת".

ועוד קשה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דלא משני אקושיא "דדם כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה ודמה הותרה" כדמשני אקושיא "דחלב וגיד", משמע דלא חשיב כבשר?

לפיכך צריך לומר שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבילות ולבתר דמרבה ביה מסתבר לאוקומי רבויא ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית:

אין מתנדבין לוג שנים וחמשה - תימה, כי היכי דאמרי' (לעיל דף קג.) גבי מנחות, דאם אמר חצי עשרון, יביא עשרון שלם. עשרון ומחצה, יביא שנים. הכא נמי נימא, כי אמר לוג או שנים, יביא שלשה, שהם נסכי כבש? וכי אמר חמשה, יביא ששה מחד מינא? וחד מחד מינא אמרינן?: