והא בין בין קתני?
והא בין בין קתני - דמשמע באחת ולא בשתים:
קשיא:
אמר מר: "ר"מ אומר פגול וחייבין עליו כרת".
מכדי, כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל המתירין. דאמר מר: "ירצה".
ירצה - פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט) וכתיב בכשר ירצה לקרבן אשה (שם כב):
כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל המתירין, אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל המתירין.
אף פסול עד שיקרבו כל מתירין - לא מחייבין כרת על אכילת פסול עד שיקרבו כל מתירין באותה עבודה שהוא מתפגל בה:
והאי, כיון דחשיב בה בפנים - פסליה, כי מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא מדי?
והאי כיון דחשיב כו' - ואי קשיא בקומץ ושוחט נמי לימא דלא מפגל דכי חשיב (בקבלה) איפסול כי זריק מיא בעלמא זריק לאו פירכא היא דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה אבל הנך הזאות חדא עבודה היא:
אמר רבה: משכחת לה
משכחת לה - דמפגלי כולהו:
בארבעה פרים וארבעה שעירים.
בד' פרים וד' שעירים - פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח לשבע הזאותיו וכן לקרנות דבכל א' קרבו מתירין דהא כולם כשרים וא"צ לחזור ולהזות מן השני בפנים ובמקום שפוסק הוא מתחיל כדאמרינן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (דף סא.):
רבא אמר: אפילו תימא פר אחד ושעיר אחד, לפגולי מרצי.
לפיגול מרצה - לענין כן הן חשובות שלא יצא מידי פיגול:
ארבעים ושלש?! והתניא: "ארבעים ושבע"?
לא קשיא. הא כמ"ד מערבין לקרנות.
מערבין לקרנות - פלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף נז:):
הא דקתני מ"ג כמ"ד מערבין - דם פר ושעיר בשעת ארבע מתנות דקרנות דמזבח הפנימי:
והא כמ"ד - אין מערבין.
והא דקתני מ"ז כמ"ד - מכל אחד נותן ד' מתנות ואייתר להו ד':
והתניא: "ארבעים ושמונה"?
לא קשיא. הא כמ"ד: שירים מעכבין.
שירים - של כל ההזאות מעכבי אם לא שפכן על יסוד מזבח החיצון והוו להו מ"ח:
הא כמ"ד שירים לא מעכבין:
והא דקתני מ"ז כמ"ד שירים לא מעכבי - ופלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף ס:):
איבעיא להו: פיגל בהולכה מהו?
פיגל בהולכת קומץ מאי - מי הויא חצי עבודה ופליגי רבנן עד שיפגל בכל המתיר כלומר אף בהולכת לבונה או לא פליגי:
אמר ר' יוחנן: הולכה כקמיצה.
כקמיצה - דהויא עבודה שלימה דאין קמיצה בלבונה:
וריש לקיש אמר: הולכה כהקטרה.
כהקטרה - ופליגי:
בשלמא לריש לקיש איכא נמי הולכה דלבונה, אלא לרבי יוחנן מ"ט?
אמר רבא: קסבר רבי יוחנן: כל עבודה שאינה מתרת
כל עבודה שאינה מתרת - כגון הולכה דלא מיעכבא דאפשר להושיט זה לזה:
עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה.
חשובה לפגל עליה בפני עצמה - דליכא למימר עד שיפגל בכל המתיר דהא לאו מתיר הוא ואין כח לאחרת לעכב: שחיטתה אינה מתרת לא בשר ולא אימורין דזריקה מתירתן:
א"ל אביי: הרי שחיטת אחד מן הכבשים דעבודה שאינה מתירתה ופליגי?
דתנן: "שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר - ר"מ: אומר פגול וחייבין עליו כרת. וחכ"א: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר"?
א"ל: מי סברת לחם בתנור קדוש? שחיטת כבשים מקדשא ליה, והבא לקדש כבא להתיר דמי.
כבא להתיר דמי - ובעינן עד שיפגל בכל המתיר:
מתיב רב שימי בר אשי: "אחרים אומרים הקדים מולים לערלים - כשר.
הקדים מולים לערלים - בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולים סימן שני לערלים:
הקדים ערלים למולים - פסול".
וקיי"ל, דבחצי מתיר פליגי?
וקיימא לן - בפ' תמיד נשחט במס' פסחים (דף סג.) אלמא בעבודה שאינה מתרת ולא מקדשת כגון הכא דליכא לחם דתתקדיש ליה שחיטה פליגי נמי רבנן:
א"ל: מי סברת דם בצואר בהמה קדוש? דם סכין מקדשא ליה, והבא לקדש כבא להתיר דמי.
תא שמע: "בד"א
בד"א - דמפגלין בעבודת הקומץ והיינו ההיא ברייתא דמותיב רב אחא בר רב הונא לעיל:
בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך".
מאי לאו הילוך דהקטרה?
מאי לאו בהילוך דהקטרה - וקתני דלא פליגי רבנן ותיובתא דריש לקיש:
לא, הילוך דמתן כלי.
הילוך דמתן כלי - כשמוליכו לתתו בכלי דההיא עבודה שלימה היא דאין מתן כלי בעבודת לבונה:
אי הכי: "במתן כלי ובהילוך",
"בהילוך ובמתן כלי" מיבעי ליה?
הא לא קשיא. תני הכי.
תני הכי - בהילוך ובמתן כלי:
"בא לו להקטרה, בא לו להולכה" מיבעי ליה?
בא לו להולכה מיבעי ליה:
הא לא קשיא. כיון דהולכה צורך דהקטרה היא, קרי לה הקטרה.
אלא: "נתן את הקומץ בשתיקה", "הוליך" מיבעי ליה?
קשיא:
הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו.
הקטיר כדי שומשום - כשיעור שומשום וכן עשה עד שהקטיר כל הקומץ וכן בלבונה [מהו] פיגל או לא:
רב חסדא ורב המנונא ורב ששת: חד אמר: פיגול. וחד אמר: פסול. וחד אמר: כשר.
לימא: מ"ד פיגול - כר"מ.
כרבי מאיר - דאמר מפגלים בחצי מתיר והכא נמי כל שומשום ושומשום חשיב ליה כחצי מתיר:
ומ"ד פסול - כרבנן.
כרבנן - דאמרי אין בו כרת אבל פסול הוא:
ומ"ד כשר - כרבי.
כרבי - דאמר לעיל (דף יד.) אומר אני שזה כשר דאין חצאין מצטרפין:
ממאי?
דלמא עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא דחישב בשיעורו,
דחישב כשיעורו - שחישב כשיעור הקטרה שלימה ביחד:
אבל הכא דלא חישב בשיעורו לא.
ועד כאן לא קא אמרי רבנן התם אלא דלא חישב ביה בכוליה מתיר, אבל הכא דחישב ביה בכוליה מתיר ה"נ דפגיל.
הכא חישב בכל המתיר - בקומץ ובלבונה חשיב כה"ג כל המתיר:
ועד כאן לא קא אמר רבי התם אלא דלא הדר מלייה מאותה עבודה,
דלא הדר מלייה - לשיעור אכילה מאותה עבודה שחישב בכבש האחד ובחלה האחרת השלמה זית ולא חישב לא באותו כבש ולא באותה חלה:
אבל הכא דהדר מלייה מאותה עבודה הכי נמי דפסיל?
אלא מ"ד פיגול - דברי הכל.
מאן דאמר פסול - דברי הכל.
מאן דאמר כשר - דברי הכל.
מאן דאמר פיגול דברי הכל - קסבר דרך אכילה בכך ודרך הקטרה בכך.
מאן דאמר פיגול קסבר דרך הקטרה בכך - והוה ליה מחשב בעבודה כשרה והוי כמקטיר כזית על מנת לאכול זית שירים למחר:
ומ"ד פסול דברי הכל - קסבר (אין) דרך אכילה בכך ואין דרך הקטרה בכך.
ומאן דאמר פסול קסבר אין דרך הקטרה בכך - ולא פסל מחשבתו אבל דרך הקטרה בכך והקטרה מעלייתא היא:
והואי לה כמנחה שלא הוקטרה.
ומאן דאמר כשר דברי הכל - קסבר דרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך:
אמרי