מתני
פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ -
פיגל בקומץ - בהקטרת קומץ חישב על השירים:
ר' מאיר אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת.
וחכמים אומרים: אין בו כרת, עד שיפגל בכל המתיר.
עד שיפגל בכל המתיר - והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא דאיכא נמי הקטרת חבירו:
ומודים חכמים לר' מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ, שהוא פיגול וחייבין עליו כרת. שהקומץ הוא המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר, הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול ב' סדרים למחר. ר"מ אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת. וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.
שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר - הוא פיגול, וחבירו כשר.
לאכול מחבירו למחר - שניהם כשרים:
גמ'
אמר רב: מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה.
שנתן הקומץ כו' - כלומר הקטרה ראשונה הקטיר בשתיקה ושניה במחשבה אבל חישב בראשונה ושתק בשניה פיגול לדברי הכל:
אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה - דברי הכל פיגול. שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה.
ושמואל אמר: עדיין הוא מחלוקת.
יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא
להא שמעתא - דרב:
איתיביה רב אחא בר רב הונא לרבא: "בד"א
בד"א - דמחשבת עבודה הקומץ מפגל בברייתא דמנחות:
בקמיצה, ובמתן כלי, ובהילוך.
בקמיצה כו' - דבהנך ג' עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא הולכה מפרש בגמ' לקמן בשמעתין דהא איכא בלבונה:
[אבל] בא לו להקטרה - נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה, את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה - ר"מ אומר פיגול, וחייבין עליו כרת. וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר".
קתני מיהא: "נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה", ופליגי?
קתני מיהא כו' ופליגי - ותיובתא דרב:
אימא: "וכבר נתן את הלבונה בשתיקה", מעיקרא.
שתי תשובות בדבר.
חדא, דהיינו קמייתא?
ועוד, התניא: "אח"כ"?
תרגמא רב חנינא בב' דיעות.
בשתי דעות - דאחד הקטיר קומץ במחשבה ואח"כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה דמשו"ה פליגי רבנן דליכא למימר על דעת ראשונה עשה:
ת"ש. "בד"א
בד"א - דבמתנה אחת פיגל בדמים הניתנין כו' בברייתא דזבחים (דף מב.):
בדמים הניתנין על מזבח החיצון, אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי, כגון מ"ג של יום הכיפורים
מ"ג דיום הכיפורים - ח' הזאות דפר בין הבדים אחת למעלה ושבע למטה וח' דשעיר הרי ט"ז וכנגדו בהיכל כדאמרי' במס' יומא (דף נג:) הרי ל"ב וד' קרנות המזבח הפנימי הרי ל"ו וז' על טהרו של אותו מזבח כשהדם הפר והשעיר מעורבין ביחד הרי מ"ג:
ואחת עשרה של פר כהן משוח
י"א של פר כהן משיח - ז' הזאות על הפרוכת וד' מתנות דמזבח כדכתיב בויקרא וכן פר העלם דבר:
ואחת עשרה של פר העלם דבר של ציבור.
פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית
בראשונה - בין הבדים בשניה על הפרוכת בג' על מזבח הזהב:
ר"מ אומר: פיגול, וחייבין עליו כרת.
וחייבים עליו כרת - האוכל מבשר הפר:
וחכ"א: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר".
קתני מיהא: "פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית" ופליגי?
ופליגי - אפי' פיגל בראשונה פליגי רבנן אלמא לא אמרי' שניה ושלישית על דעת ראשונה עושה:
וכי תימא ה"נ בשתי דעות?
בשתי דעות - שמת כהן גדול או אירע לו קרי לאחר הזאות דבין הבדים ושמש אחר תחתיו והזה בהיכל דליכא למימר על דעת ראשונה עושה:
הניחא למאן דאמר
הניחא למ"ד - במס' יומא בפ' הוציאו לו (ד' מט:):
בפר ואפי' בדמו של פר.
פר ואפי' דמו של פר - [שנאמר] בזאת יבא אהרן [וגו'] בפר ואפי' בדמו של פר שאם שחטו הראשון ואירע בו פסול יבא אהרן בדמו אל הקדש וא"צ להביא ולשחוט פר אחר לדידיה הוה [מצי] לאוקמיה בב' דעות:
אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מאי איכא למימר?
אלא למ"ד ולא בדמו של פר - לא מצי לאוקומי בשתי דיעות:
אמר רבא הכא במאי עסקי' כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה ופיגל בשלישית,
אלא אמר רב אשי כגון שפיגל בראשונה ובשניה - ושתק בשלישית דאכתי הוה חצי מתיר:
דאמרי': אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי?
מתקיף לה רב אשי: מידי שתק קתני?
אלא אמר רב אשי הכא במאי עסקי': כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית, דאמרי' אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פגולי בשניה (ובשלישית) למה לי?