ונדבה מי שרי לשנויי בה?
ונדבה מי שרי לשנויי בה - והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג) שתהא זביחה לשם שלמים:
לימא מתני' דלא כר' שמעון?
דתניא: "ר' שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשירות ועלו לבעלים לשם חובה.
רבי שמעון אומר כל המנחות כו' - ואפי' מנחת חוטא:
שאין המנחות דומות לזבחים
שאין המנחות דומות לזבחים - דבזבחים מודינא דלא עלו:
שהקומץ מחבת לשום מרחשת - מעשיה מוכיחין עליה.
מעשיה מוכיחים - שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה קשין בפרק כל המנחות באות מצה (לקמן דף סג.):
לשום מחבת חריבה, לשום בלולה - מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה.
מנחת חריבה - דמנחת חוטא (ויקרא ה) ומנחת קנאות דכתיב בהו (במדבר ה) לא ישים עליה שמן:
בלולה - שאר מנחות והשתא פליגא מתניתין עליה דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא לגמרי:
אבל בזבחים אינו כן - שחיטה אחת לכולן, וזריקה אחת לכולן, וקבלה אחת לכולן".
אבל בזבחים אינו כן - אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:
הניחא לרב אשי דאמר: כאן בקומץ מחבת לשום מרחשת, כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת, מתניתין מנחה לשום מנחה היא.
הניחא לרב אשי - דמתרץ לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר בדוכתא אחריתי (במתניתין) אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר הריני קומץ מחבת לשם מרחשת דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא עלו כגון דאידכר שמה דמנחה איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר' שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא:
אלא לרבה ורבא מאי איכא למימר?
אלא לרבה ולרבא - דמשנו לה בטעמי אחריני כדמפרש לקמן מאי איכא למימר:
וכי תימא כדקא משני רבה כאן בשינוי קדש כאן בשינוי בעלים
וכי תימא - מתני' מיתוקמא כר' שמעון כדמשני רבה לקמן לטעמיה דר' שמעון כאן בשינוי קדש וכאן בשינוי בעלים הא דאמר רבי שמעון עלו בשינוי קדש כגון מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת דמעשיה מוכיחין שהוא מכזב והא דאמר לא עלו בשינוי בעלים כגון שהביאה ראובן וקמצה כהן לשם שמעון דליכא מעשה מוכיח אי דראובן היא אי דשמעון:
והא מתניתין בשינוי קדש - מיירי וקתני דלא עלו דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן כגון שקמץ מנחת חוטא לשם מנחת חוטא ולשם נדבה:
ואי נמי כדקא משני רבא: כאן בקומץ מנחה לשום מנחה כאן בקומץ מנחה לשום זבח - הא מתניתין מנחה לשום מנחה היא? דקתני: "שלא לשמן ולשמן לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא".
ואי נמי כדמשני רבא - לטעמא דר' שמעון דהא דאמר עלו בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת משום דכתיב זאת תורת המנחה (ויקרא ו) תורה אחת לכל המנחות והא דקתני לא עלו בקומץ מנחה לשם זבח ולקמן פריך בקומץ לשם זבח לתכשר נמי דהא מעשיה מוכיחין עליה קאמר ומשני לה לקמן (דף ג.) והא דנקט לאקשויי במתני' משלא לשמן ה"ה דמצי לאקשויי לשמן ושלא לשמן כדאקשינן לרבה אלא כי סידרא דמתני' נקיט ואזיל:
אלא לרבה ורבא מחוורתא מתני' דלא כר"ש.
ורמי דר"ש אדר"ש.
דתניא: ר' שמעון אומר: קדש קדשים היא כחטאת וכאשם.
קדש קדשים היא וגו' - במנחה כתיב וקרי לה חטאת ואשם הא כיצד מנחת חוטא הרי היא כחטאת דקי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן פסח וחטאת שפסולין לגמרי ובפ"ק דזבחים מפרש טעמא דפסח ולקמן מפרש טעמא דחטאת:
יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם.
מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה כחטאת מנחת.
נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשירה, וכאשם. מה אשם כשר ואינו מרצה אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה?
ואינו מרצה - לא עלו לשם חובה דבזבחים ר"ש מודה כדקתני לעיל:
אף מנחה כו' - וקשיא דר"ש אדרבי שמעון בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה:
אמר רבה לא קשיא: כאן בשינוי קודש כאן בשינוי בעלים.
כאן בשינוי קדש - כדפרישית לעיל:
אמר ליה אביי: מכדי מחשבה דפסל רחמנא - הקישא היא. מה לי שינוי קודש מ"ל שינוי בעלים?
מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא - דאיתקיש רחמנא מנחה לזבחים כדכתיב (ויקרא ו) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה בה מחשבה כדכתיב (שם ז) המקריב אותו לא יחשב אף מנחה נמי מה לי שינוי קדש ומה לי שינוי בעלים:
א"ל: מעשיה מוכיחין דקאמר ר"ש סברא היא. דר"ש דריש טעמא דקרא. מחשבה דלא מינכרא - פסל רחמנא.
מחשבה דלא מינכרא - אם מכזב ואם לאו פסיל רחמנא דחשיב לה מחשבה:
מחשבה דמינכרא - לא פסל רחמנא.
אבל מחשבה דמינכרא - לכל שהוא מכזב לא הוי מחשבה הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.) על כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי נחייב לה:
(סי' עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים קדשים קלים)
אלא מעתה, עולת העוף שמלקה למעלה משום חטאת העוף תרצה, מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא למטה הוי עביד לה?
עולת העוף - נעשית למעלה מחוט הסיקרא כדתניא בת"כ ומלק והקטיר ונמצה מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח ומיצוי נמי בהאי קרא כתיב וחטאת העוף למטה והכי מפרש בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (דף סה.):
אי הכי - כיון דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה עולת העוף כו':
תרצה - תעלה לשם חובה אלמה תנן בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (דף סד:) דלא עלתה:
אטו חטאת העוף למעלה מי ליתא? האמר מר: "מליקה בכל מקום במזבח כשרה".
מליקה - לחטאת העוף בכל מקום במזבח כשירה בפ' קדשי קדשים (דף סג.) והויא לה מחשבה דלא מינכרא משום הכי תנן דלא עלתה:
עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף - תרצה, מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא, דאי חטאת העוף היא למטה הוה עביד לה? הזאה
הזאה - אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו מיצוי סוחט בין אצבעותיו ונצוק הדם הולך למרחוק: