מתני' כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשירות.
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כגון שהתנדב מנחת מרחשת והביאה וקמצה הכהן ואמר הריני קומץ לשם מחבת:
כשרות - וקומצן נקטר ושיריהן נאכלין:
אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה - דלא יצא ידי נדרו וצריך להביא אחרת לשם מרחשת:
חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות.
חוץ ממנחת חוטא - כגון ההיא דמטמא מקדש דכתיב בויקרא ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו':
ומנחת קנאות - מנחת סוטה שאם קמצן שלא לשמן כגון לשם נדבה או נתן בכלי את הקומץ שלא לשמן או הוליך או הקטיר שלא לשמן או חישב באחת מעבודות הללו הריני עובד לשמו ושלא לשמו:
מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן.
נתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן.
או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן
או שלא לשמו ולשמו - באלו שתי מנחות פסולין ואין שיריהן נאכלין וטעמא מפ' בגמ' והא דתנא או שלא לשמו ולשמו דלא תימא לשמו ושלא לשמו הוא דפסולה דתפיס לשון אחרון אבל שלא לשמו ולשמו לא קמ"ל דאף בתחלת דבריו אדם נתפס אית לן:
גמ' למה לי למיתנא: "אלא", ליתני: "ולא עלו לבעלים לשם חובה"?
גמ' מדקתני אלא משמע דכל דינה כמנחה כשירה אלא זה בלבד:
הא קמ"ל: לבעלים הוא דלא עלו לשום חובה, הא מנחה גופה - כשרה, ואסור לשנויי.
ואסור לשנויי - בה שינוי אחר כגון אם עבר וקמצה שלא לשמה אסור לתת קומץ בכלי שלא לשמה:
כדרבא. דאמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמה - אסור לזרוק דמה שלא לשמה.
איבעית אימא סברא, ואיבעית אימא קרא.
איבעית אימא סברא. משום דמשני בה - כל הני לישני בה וניזיל?!
ואיבעית אימא קרא: (דברים כג, כד) "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה".
"נדבה"?! נדר הוא?!
נדבה - בתמיה והא נדר הוא דכתיב כאשר נדרת (דברים כג):
קרי ליה נדר וקרי ליה נדבה אלא אם כמה שנדרת עשית - יהא נדר. ואם לאו - יהא נדבה.
אם כמה שנדרת עשית - לשמה יהא נדר כלומר יצאת ידי נדרך ואם לאו יהא נדבה ויביא אחרת לנדרו: