וזהו, "רחבה מצותך מאד", היא מצות הצדקה.
שהיא כלי ושטח רחב מאד, להתלבש בה הארת אור א"ס ב"ה.
(וכמ"ש לבושו צדקה)
אשר יאיר לעתיד בבחינת בלי גבול ותכלית, בחסד חנם, באתערותא דלתתא.
זו הנק', "דרך ה'".
וזהו לשון "מאד", שהוא בלי גבול ותכלית.
אבל, "לכל תכלה, ראיתי קץ".
"תכלה", היא מלשון כלות הנפש, שבג"ע, שהיא בבחי' קץ ותכלית, וצמצום, כנ"ל.
"ולכל תכלה", הוא לפי שיש כמה וכמה מעלות ומדרגות ג"ע, זה למעלה מזה, עד רום המעלות.
כמ"ש בלקוטי הש"ס מהאריז"ל, בפי' מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה כו'".
שעולים תמיד ממדרגה למדרגה בהשגת התורה, שאין לה סוף כו', עד אחר התחי', שיהיה להם מנוחה