נודע, דבאתערותא דלתתא, שהאדם מעורר בלבו מדת החסד ורחמנות על כל הצריכים לרחמים, אתערותא דלעילא.
לעורר עליו רחמים רבים, ממקור הרחמים, להשפיע לו הפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב.
פי': - "הפירות": , היא השפעה הנשפעת ממקור הרחמים וחיי החיים ב"ה, ונמשכת למטה מטה, בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כו', עד שמתלבשת בעוה"ז הגשמי בבני חיי ומזוני כו'.
"והקרן": הוא כמ"ש "רחבה מצותך מאד".
והל"ל "מצותיך" לשון רבים? (וגם לשון רחבה אינו מובן?)
אלא מצותך דייקא, היא מצות הצדקה, שהיא מצות ה' ממש.
מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד, להחיות העולמות. ויעשה לעתיד ביתר שאת ועז.
וכמ"ש, "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו'". כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר עד"מ.
כך הצדקה היא בחי' גילוי והארת אור א"ס ב"ה, סובב כל עלמין, שיאיר ויתגלה עד עוה"ז, באתערותא דלתתא, בתורת צדקה וחסד חנם, לעתיד בתחיית המתים. ביתר שאת ויתר עז לאין קץ, מבחינת גילוי (הארה) [ההארה] בג"ע התחתון והעליון.
שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים שהם עתה בג"ע העליון ברום המעלות, יתלבשו בגופותיהם לעתיד, ויקומו בזמן התחייה ליהנות מזיו השכינה.
לפי שההארה והגילוי שבג"ע היא בחינת ממלא כל עלמין, שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה ע"י צמצומים עצומים.
וכמארז"ל "ביו"ד נברא עוה"ב". והיא בחינת חכמה עילאה, הנקראת "עדן העליון" המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות. כמ"ש כולם בחכמה עשית כו' והחכמה תחי' כו'.
ובג"ע היא בבחינת גילוי ההשגה, לכל חד לפום שיעורא דילי'.
כנודע שעונג הנשמות בג"ע הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעוה"ז בנגלה.
כדאיתא בזוה"ק פ' שלח, ובגמ' בעובדא דרבה בר נחמני.
אבל גילוי ההארה שבתחה"מ, יהי' מבחינת סובב כל עלמין, שאינה בבחינת צמצום ושיעור וגבול, אלא בלי גבול ותכלית.
כמ"ש בלק"א פמ"ח, ביאור ענין סוכ"ע. שאינו כמשמעו, כמו עיגול ח"ו. אלא שאינו בבחי' התלבשות וכו'.
וע"ש היטב.