פרק יב
והיה מעשה הצדקה - שלום. ועבודת הצדקה - השקט ובטח עד עולם. (ישעיהו לב, יז)
להבין ההפרש שבין "מעשה", ל"עבודה", ובין "שלום" ל"השקט ובטח כו'"?
ע"פ מה שארז"ל ע"פ: "עושה שלום במרומיו", כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, ואין מכבין זה את זה.
כלומר, שמיכאל שר של חסד, הנק' בשם "מים", היורדים ממקום גבוה למקום נמוך.
והוא בחי' ההשפעה והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים.
ובחי' "אש" שטבעה לעלות למעלה, היא בחי' הגבורה והסתלקות השפעת החיים, ממטה למעלה.
שלא להשפיע רק בצמצום עצום ורב.
והן מדות נגדיות והפכיות זו לזו.
והיינו כשהן בבחי' מדות לבדן.
אך הקב"ה "עושה שלום" ביניהם.
דהיינו, ע"י גילוי. שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד, מאור א"ס ב"ה.
אשר כשמו כן הוא, שאינו בבחי' מדה ח"ו, אלא למעלה מעלה עד אין קץ, אפילו מבחי' חב"ד מקור המדות.
ואזי המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל, נכללות במקורן ושרשן, והיו לאחדים ממש.
ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחי' גילוי.
ואזי מתמזגים ומתמתקים הגבורות בחסדים, ע"י בחי' ממוצעת, קו המכריע ומטה כלפי חסד, היא מדת הרחמים הנק' בשם: "תפארת" בדברי חכמי האמת.
לפי שהיא כלולה מב' גוונין, לובן ואודם, המרמזים לחו"ג.
ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה, מורה על מדת התפארת, כמ"ש בזוה"ק.
לפי שכאן הוא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה, הארה רבה ביתר שאת משאר מדותיו הקדושות יתברך.