אך היינו דוקא, לשומר התורה, ולא סר ממנה ימין ושמאל, אפילו כמלא נימא.
אבל מי שהעביר עליו הדרך ח"ו, מאחר שהעוה דרכו, לתת מגרעות בקדש העליון. שגרע ערכו, בחי' המשכתו, מה שהיה יכול להמשיך מבחי' אלהותו והארת האור מאור א"ס ב"ה, אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה.
הרי מעוות זה לא יוכל לתקן, כ"א בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן, הנק': "חסד עילאה"' ו"רב חסד".
לפי שמאיר ומתפשט בבחי' א"ס בלי גבול ומדה, מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות, אלא בבחי' מקיף עליהן מלמעלה, מריש כל דרגין עד סוף וכו'.
וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו, ואתעדל"ת - אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות, ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש העליון. ומחדש אורן וטובן, ביתר שאת ויתר עז, בבחי' אור חדש ממש.
לכן אמרו: במקום שבע"ת עומדין וכו'.