והנה לפי שהמצות ניתנו לנו ע"י התלבשות במדת גבורה וצמצום ההארה כו'. לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם. כמו אורך הציצית, י"ב גודלין. והתפילין, אצבעים על אצבעים, ומרובעות דוקא. והלולב, ד"ט. והסוכה, ז"ט. והשופר, טפח. והמקוה, מ' סאה.
וכן בקרבנות, יש להן שיעור מצומצם, לזמן. כמו כבשים, בני שנה. ואילים, בני שתים. ופרים כו'.
וכן במעשה הצדקה וגמ"ח בממונו. אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד עליהם. וכדכתיב: "עולם חסד יבנה". - אפ"ה יש לה שיעור קצוב. חומש, למצוה מן המובחר. ומעשר, למדה בינונית כו'.
וזה נק': "חסד עולם". - פי': חסד אל כל היום, המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים, ע"י אתערותא דלתתא, היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה.
ולפי שהעולם הוא בבחי' גבול ומדה, מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה. וכן מרקיע לרקיע כו'. ושית אלפי שני הוי עלמא כו'. - לכן ניתן שיעור ומדה גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצות התורה.