כי המעלה ומדרגה הראשונה אצל הנבראים היא החכמה, שלכן נקראת ראשית.
כי באמת היא ראשית ומקור כל החיות בנבראים. כי מהחכמה נמשכות בינה ודעת. ומהן נמשכות כל המדות שבנפש המשכלת. כמו אהבה וחסד ורחמים וכיוצא בהן.
וכנראה בחוש, שהקטן שאין בו דעת הוא בכעס תמיד, ואכזרי. וגם אהבתו היא לדברים קטנים שאין ראוי לאהבם. מפני שאין בו דעת לאהוב דברים הראויים לאהבם. שהאהבה כפי הדעת.
ומהמדות שבנפש, נמשכות בה תיבות ואותיות המחשבה. שהנפש מחשבת בדבר שאוהבת או איך לפעול החסד ורחמים. וכן בשאר מדות.
ובכל מחשבה שבעולם, מלובשת בה איזו מדה, המביאה לחשוב מחשבה זו. ומדה זו היא חיותה של מחשבה זו. ומאותיות המחשבה נמשכות אותיות הדבור, והן חיותן ממש. והדבור מביא לידי מעשה הצדקה וחסד. כגון המלך שמצוה לעבדיו ליתן.
וגם כשהאדם עושה בעצמו איזה דבר, הרי כח הנפש וחיותה המתלבש בעשיה זו, הוא כאין ממש לגבי כח הנפש וחיותה המתלבש בדבור האדם.
וכערך ומשל הגוף לנשמה. וכן ערך אותיות הדבור לאותיות המחשבה. וכן ערך אותיות המחשבה למהות המדה המלובשת בה, ומחיה אותה. וכן ערך מהות וחיות המדה, לגבי החכמה ובינה ודעת, שכללותן הוא השכל שממנו נמשכה מדה זו.
וכל זה בנפש האדם, ונפש כל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, שבכולם החכמה היא ראשית ומקור החיות: