כי מי שדעתו יפה לדעת את ה' ולהתבונן בגדולתו ית', ולהוליד מבינתו יראה עילאה במוחו, ואהבת ה' בחלל הימני שבלבו, להיות נפשו צמאה לה', לדבקה בו על ידי קיום התורה והמצות. שהן המשכת והארת אור אין סוף ברוך הוא על נפשו לדבקה בו. ובכוונה זו הוא לומד ומקיים המצות. וכן בכוונה זו, מתפלל ומברך - הרי כוונה זו, על דרך משל, כמו נשמת המדבר. שהוא בעל שכל ובחירה ובדעת ידבר.
ומי שדעתו קצרה לידע ולהתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא, להוליד האהבה מבינתו בהתגלות לבו. וכן היראה במוחו, ופחד ה' בלבו. רק שזוכר ומעורר את האהבה הטבעית המסותרת בלבו, ומוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי במוח, על כל פנים.
שיהיה רצונו שבמוחו, ותעלומות לבו מסכים ומתרצה בריצוי גמור באמת לאמיתו, למסור נפשו בפועל ממש על יחוד ה', כדי לדבקה בו נפשו האלהית ולבושיה. ולכללן ביחודו ואחדותו, שהוא רצון העליון המלובש בתלמוד תורה ובקיום המצות, כנזכר לעיל. וגם היראה כלולה בה, לקבל מלכותו שלא למרוד בו חס ושלום. ובכוונה זו, הוא סור מרע ועושה טוב. ולומד ומתפלל ומברך בפירוש המלות לבדו, בלא דחילו ורחימו בהתגלות לבו ומוחו - הרי כוונה זו, על דרך משל, כמו נשמת החי. שאינו בעל שכל ובחירה. וכל מדותיו, שהן יראתו מדברים המזיקים אותו, ואהבתו לדברים הנאהבים אצלו, הן רק טבעיים אצלו, ולא מבינתו ודעתו.
וכך הן על דרך משל היראה והאהבה הטבעיות המסותרות בלב כל ישראל. כי הן ירושה לנו מאבותינו. וכמו טבע בנפשותינו, כנזכר לעיל: