ולא עוד, אלא אפי' בדברים המותרים לגמרי, כל מה שהאדם זובח יצרו אפי' שעה קלה, ומתכוין לאכפיא לס"א שבחלל השמאלי.
כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות, ועוסק בתורה באותה שעה.
כדאיתא בגמ': "שעה רביעית מאכל כל אדם, שעה ששית מאכל ת"ח".
והיו מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום.
וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שלבו מתאוה מאד לדברם מענייני העולם.
וכן בהרהורי מחשבתו, אפי' במעט מזעיר דאתכפיא ס"א לתתא, אסתלק יקרא דקב"ה וקדושתו לעילא הרבה.
ומקדושה זו, נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה, לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'.
וז"ש רז"ל: "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה".
לבד מה שמקיים מצות עשה של תורה: "והתקדשתם וכו'" כשמקדש עצמו במותר לו.
ופי': "והתקדשתם", שתעשו עצמכם קדושים.
כלומר: אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א, כי היא בתקפה ובגבורתה כתולדתה בחלל השמאלי, רק שכובש יצרו ומקדש עצמו.
"והייתם קדושים", כלומר סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהס"א. ע"י שמקדשים אותו הרבה מלמעלה, ומסייעים אותו לגרשה מלבו מעט מעט: