והנה, מדרגה זו^[1] מתחלקת לרבבות מדרגות  בענין בחי' מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים, ובענין ביטולו במיעוטו -  בששים על דרך משל או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא: "דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמי' הקב"ה".

אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י: "ראיתי בני עליה והם מועטים כו'". שלכן נקראים: "בני עליה" - שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה.  כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש בן יוחאי:  שמע קלא נפיק ואמר: מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא - עד, לא ייתון הכא וכו"^[2] ':

ועוד נקראים: "בני עליה", מפני שגם עבודתם - בבחי': ועשה טוב בקיום התורה ומצותיה - הוא לצורך גבוה,  ומעלה מעלה עד רום המעלות

-  ולא כדי לדבקה בו ית' בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמ"ש: "הוי כל צמא לכו למים" וכמ"ש במ"א - 

אלא כדפירשו בתיקונים^[3] : "איזהו חסיד -  המתחסד עם קונו -  עם קן דיליה" -  לייחדא קב"ה ושכינתיה בתחתונים. 

וכמ"ש ברעי' מהימנא פ' תצא:  כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי' כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'"^[4] . וכמ"ש במ"א.

[ושניהם^[5] עולים בקנה אחד. כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין^[6] , ונעשי' יחודים עליונים  להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה -  שכולן הן בחי' חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה  להתלבש בתחתונים,  כמ"ש במ"א]: