אך הנה כתיב: "ולאום מלאום יאמץ"[1] כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך שתי הנפשות: האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו.
שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו, וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה, ויהיו[2] לבוש לעשר בחינותיה וג' לבושיה הנ"ל, שיתלבשו כולם באברי הגוף ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם ח"ו.
דהיינו: תלת מוחין שבראש יהיו ממולאים מחב"ד שבנפש האלהית, שהיא חכמת ה' ובינתו - להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף, ולהוליד מהן על ידי הדעת[3] היראה במוחו ופחד ה' בלבו[4]. ואהבת ה' כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת[5] - להיות נכספה וגם כלתה נפשו[6], בחשיקה וחפיצה לדבקה בו בא"ס ב"ה בכל לב ונפש ומאד[7] מעומקא דלבא שבחלל הימני.
שיהיה תוכו רצוף אהבה[8] מלא וגדוש עד שתתפשט גם לחלל השמאלי, לאכפיא לס"א יסוד המים הרעים שבה שהיא התאוה שמקליפת נוגה, לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה' כמו שכתוב: "בכל לבבך"[9] - בשני יצריך[10]. והיינו שיעלה ויבא ויגיע למדרגת אהבה רבה וחיבה יתרה ממדרגת אהבה עזה כרשפי אש[11].
והיא[12] הנקראת בכתוב: "אהבה בתענוגים"[13]. להתענג על ה', מעין עולם הבא[14]. והענג הוא במוח חכמה ושכל[15] המתענג[16] בהשכלת ה'[17], וידיעתו[18], כפי השגת שכלו וחכמתו.
והוא[19] בחינת המים וזרע אור זרוע שבקדושת נפש האלהית, המהפכת לטוב את בחינת המים שבנפש הבהמית שמהם באו תאות תענוגי עוה"ז מתחלה[20].
וכמו שכתוב בעץ חיים שער נ' פרק ג' בשם הזהר: שהרע נהפך להיות טוב גמור כמו יצר טוב ממש, בהסיר הבגדים הצואים ממנו[21], שהם תענוגי עוה"ז שהוא[22] מלובש בהם.
וכן[23] שאר כל המדות שבלב[24], שהן ענפי היראה והאהבה יהיו לה' לבדו.
וכל כח הדבור שבפה והמחשבה שבמוח, יהיו ממולאים מן לבושי המחשבה והדבור של נפש האלהית לבדה, שהן מחשבת ה' ותורתו - להיות שיחתו כל היום לא פסיק פומיה מגירסא.
וכח המעשיי שבידיו ושאר רמ"ח אבריו[25] - יהיה במעשה המצות לבד, שהוא לבוש השלישי של נפש האלהית.
אך נפש הבהמית שמהקליפה רצונה להפך ממש, לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה. כמשל הזונה שבזה"ק: