ועל דברים בטלים בהיתר, כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד^[1] - צריך לטהר נפשו מטומאה זו^[2], דקליפה זו^[3], על ידי גלגולה בכף הקלע^[4].  כמו שכתוב בזהר פרשת בשלח דף נ"ט.

אבל לדיבורים אסורים^[5], כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי - אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש, רק צריכה לירד לגיהנם.

וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים - אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות, מלבד עונש הכללי לכל ביטול מצות עשה מחמת עצלות, בגיהנם של שלג, כמבואר במקום אחר.

וכן^[6] העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים - בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמו שכתוב בהלכות תלמוד תורה.

ועוד זאת - יתרה טומאתה של חכמת האומות עובדי גלולים על טומאת דברים בטלים, שאינו^[7] מלביש ומטמא רק המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית, בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית, כדלעיל. ולא בחי' חב"ד שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארץ יכולים לדבר כן.

מה שאין כן בחכמת האומות עובדי גלולים, הוא מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלהית, בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו - שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחוריים של חכמה דקדושה, כידוע ליודעי חן^[8].

אלא אם כן עושה אותן^[9] קרדום לחתוך בהן^[10], דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח, לעבוד ה'. 

או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו. 

וזהו^[11] טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן, שעסקו בהן: