אך עוד זאת^[1], השוה בכל^[2], כי כל דחילו ורחימו שכליים של^[3] המלאכים - הן^[4] בחי' נבראים מאין ליש^[5], והן^[6] בחי' נפש רוח דבי"ע^[7].

אבל פרטי ההלכות - הן המשכות חכמה עילאה דהמאציל ברוך הוא המלובשת בגשמיות^[8]. 

והלבשה זו^[9], אינה כהלבשת חכמה עילאה בדחילו ורחימו שכליים. 

דהתם^[10], הלבוש^[11] הוא מעלים ומסתיר לגמרי. כהסתר והעלם הארץ החומריית, לגבי חכמה עילאה המלובשת בה^[12]. 

כמ"ש: "כולם בחכמה עשית".^[13] והיינו^[14], חיצוניות דחיצוניות דכלים דמלכות דאצילות שבעשיה^[15], שהיא מסותרת לגמרי ברוח נפש דעשיה.

וכן בבריאה - היא מסותרת לגמרי ברוח נפש, שהם בחי' נבראים, בהסתר והעלם הבורא מהנברא.

משא"כ ההלכות - הרי הארת החכמה מאירה בהן בגילוי. ולבוש העשיה, הוא דרך מעבר לבד.

כמו ביום טוב, שחסד דאצילות המלובש לגמרי בחסד דבריאה, מחיה עולם הזה הגשמי, על ידי מעבר חסד דיצירה ועשיה, הנק' גם כן התלבשות. שאם לא כן לא היה פועל בגשמיות עולם הה.

ואף שגשמיות עולם הזה ודאי מסתיר לגמרי אפילו החסד דעשיה? מ"מ, ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש. שהיא בחי' רצון הנמשך מחכמה עילאה, להקל או להחמיר. רק שיורד ומאיר בבחינת גילוי בגשמיות, כמים היורדים ממקום גבוה כו'.

והדבר הגשמי עצמו, שבו מדברת ההלכה, באמת הוא מסתיר לגמרי. כמו, "המחליף פרה בחמור". וכן, בשר הפיגול או לא פיגול, וכשר. 

רק ההלכה בעצמה, עם הטעם הנגלה, היא מבחינת מלכות דבריאה ויצירה. דבחינת נשמה שהוא אלקות, המחיה ומהוה נפש רוח דבריאה יצירה עשיה, שהן דחילו ורחימו של המלאכים והנשמות וחב"ד שלהם מאין ליש.

ולכן היא מרוה צמאונם קודם שירדה לעוה"ז. כמים היורדים כו'.

וגם אחר שירדה לעשיה, היא למעלה מעלה מבחי' חכמה בינה דעת דעשיה, אפילו דבחינת נשמה שהיא אלקות.