והנה, לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים - מבטלין תלמוד תורה. ואפי' מעשה מרכבה. וכל שכן תפלה, שהיא^[1] בחינת מוחין^[2] ודחילו ורחימו^[3] שכליים.

והטעם כנ"ל.^[4]

ועוד זאת, שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת המצות מעשיות, וכן לימודם, על מעלת המוחין, שהן דחילו ורחימו שכליים.

כי הגם דכתיב: "ולדבקה בו", ע"י מדותיו - מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות, אלא במציאותן ולא במהותן.

וכמו שכתוב "ואנכי עפר ואפר".^[5]

וכל שכן באור א"ס ב"ה, "דלית מחשבה תפיסא בי'", באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך. 

כי אם במציאותו, שהוא, שמחיה את כולם, ולא במהותו. אפי' לעליונים^[6] כמו שכתוב, "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות כו'"^[7].

לבד עלולים הנאצלים, משיגים כל אחד בעילתו, כפי הסדר שבעץ חיים, בהתלבשות הפרצופים. 

אבל לא בנבראים. אפילו בנשמות דאצילות. כמו שכתוב במשה רבינו עליו השלום, "וראית את אחורי כו'".