וז"ש בזוה"ק פ' פקודי (דרכ"ט ע"ב): "דאינון עובדין טבין דעביד בר נש משכי מנהורא דזיווא עילאה לבושא כו' וחמי כו' בנועם ה' וכו'".
והגם דהתם מיירי בג"ע התחתון, שהלבושים שם הם ממצות מעשיות ממש, אבל בג"ע העליון הלבושים הם מרעותא וכוונה דלבא באורייתא וצלותא, כמ"ש בזהר שם (דר"י) -
הרי הכוונה היא כוונת עסקו בתורה לשמה מאהבת ה'. ומצות ת"ת היא ג"כ מכלל מצות מעשיות, דעקימת שפתיו הוי מעשה. והרהור לאו כדבור דמי, ואינו יוצא י"ח בהרהור לבדו. וכן בתפלה.
ומה גם כי מעלת הכוונה על הדבור ומעשה אינה מצד עצמה כו', אלא מצד הארת רצון העליון כו'. כמ"ש בלק"א ח"א פל"ח באריכות ע"ש.