והנה, בחי' חכמת אלהות ב"ה המלובשת בתרי"ג מצות התורה, נק' בשם בחינת אחוריים דחכמה.
כי כל אחוריים שבספירות, הן מדרגות החיצונות והתחתונות במעלה שבספירה זו, מה שיוכלו לירד ולהתפשט למטה, להתלבש בברואים להחיותם.
ובחי' הפנים, היא הספירה עצמה המיוחדת במאצילה א"ס ב"ה בתכלית היחוד.
כגון ד"מ ספירת חכמה, שהיא מיוחדת במאצילה א"ס ב"ה בתכלית היחוד, כי הקב"ה וחכמתו אחד, (כמ"ש לעיל).
ומה שמאיר ומתפשט מחכמתו ית' למטה בתחתונים, שהם בעלי גבול ותכלית ומתלבש בהם, נק' אחוריים, ונק' ג"כ בחי' עשיה שבאצי'.
פי', עד"מ כמו שבאדם התחתון שיש בנשמתו, ה' מדרגות זו למטה מזו. שהן בחי' השכל והמדות ומחשבה ודבור ומעשה, והמעשה היא התחתונה שבכולם.
שהחיות המתפשט מהנשמה ומלובש בכח המעשה, הוא כאין לגבי החיות המתפשט ממנה ומלובש בכח הדבור.
שהוא כאין לגבי החיות המתפשט ממנה ומלובש במחשבה ומדות ושכל.
כן עד"ז ממש היא בחי' חכמתו ית', מה שיוכל להתפשט ממנה (להשפיע) [להתלבש] בתחתונים, כולם הם כאין לגבי בחינת פנים המיוחד במאציל ב"ה, דכולא קמיה כלא חשיב.
וההשפעה לכל הנבראים כולם שהם בעלי גבול ותכלית נחשבת ירידה וצמצום כביכול, לגבי המאציל א"ס ב"ה.
עד"מ, כמו שנחשבת ירידה וצמצום לשכל האדם המשכיל המצומצם באיזה עשיה גשמיות וחומרית ממש.
ולכן משה רבינו ע"ה שהשיג עד אחוריים דחכמה, זכה שתנתן ע"י התורה, שהיא נובלות חכמה שלמעלה.
פי', מה שנובל ממנה, ויורד למטה ומתלבש בתורה גשמיות שלנו, שעיקרה ותכליתה הוא קיום המצות ל"ת ועשה בפועל ומעשה ממש.
כמאמר, "היום לעשותם". ו"גדול תלמוד, שמביא לידי מעשה". ו"הלומד שלא לעשות, נוח לו שנהפכה שלייתו וכו'".
וכל אדם מוכרח להתגלגל, עד שיקיים כל התרי"ג מצות בפועל ממש, כנודע מהאריז"ל: