והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה, ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה.
ככה ממש עד"מ, ויתר מזה לאין קץ, הי' צמצום גדול עצום ורב, כאשר "בדבר ה' שמים נעשו" בששת ימי בראשית, "וברוח פיו כל צבאם", היא אות ה' של שם הוי' ב"ה, אתא קלילא.
כמ"ש: "בהבראם", בה' בראם.
היא מקור הט' מאמרות, שנמשכו ממאמר ראשון: "בראשית", דנמי מאמר הוא, היא בחינת חכמה, הנקראת ראשית.
אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתדל"ת כלל. "כי אדם אין לעבוד כו'". רק "כי חפץ חסד הוא". ו"עולם חסד יבנה".
וזהו "בהבראם", באברהם. כי "חסד לאברהם כו'".