ומה שמשבחים ומברכים את ה', "חנון המרבה לסלוח".
"המרבה" דייקא.
וכמ"ש בעזרא, "ורב לסלוח".
דהיינו, שבמדת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש, וביקש ממנו מחילה, ומחל לו.
ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית.
ומכל שכן, בשלישית ורביעית.
אבל במדת הקדוש ברוך הוא, אין הפרש בין פעם א' לאלף פעמים.
כי המחילה היא ממדת הרחמים, ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין סוף.
כמו שכתוב, "כי לא כלו רחמיו".
ולגבי בחינת אין סוף, אין הפרש כלל, בין מספר קטן לגדול.
דכולא קמי' כלא ממש חשיב, ומשוה קטן וגדול וכו'.
ולכן, "מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה".
וכל החטאים שמתוודים ב"על חטא" מדי שנה.
אף שחזר ועבר עליהם, חוזר ומתודה עליהם ביום הכפורים בשנה הבאה. וכן לעולם.
ובכל שנה ושנה לאו דוקא.
אלא כמו כן בכל יום ויום, ג' פעמים מברכים, "ברוך אתה השם חנון המרבה לסלוח".
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "תפלה כנגד תמידין תקנוה".
ותמיד של שחר, הי' מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים, על של יום.
וכן מדי יום ביום לעולם.
אלא שיום הכפורים מכפר על עבירות חמורות.
והתמיד שהוא קרבן עולה, מכפר על מצות עשה בלבד.
וכן התפלה בזמן הזה, עם התשובה כנזכר לעיל.
ואין זה "אחטא ואשוב"?
כי היינו דוקא, שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו, אלא שסומך בלבו על התשובה, ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא, "אין מספיקין וכו'".
- ואף גם זאת, "אין מספיקין" דייקא.
אבל אם דחק, ונתחזק ונתגבר על יצרו, ועשה תשובה - מקבלין תשובתו. -
אבל אנו שמבקשים בכל יום, "סלח לנו", אנו מקדימין לבקש, "והחזירנו בתשובה שלימה לפניך".
דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה.
וכן ביום הכפורים, מבקשים "יהי רצון מלפניך, שלא אחטא עוד".
מספיקין ומספיקין!
כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "הבא לטהר, מסייעין אותו".
"הבא", דייקא.
מיד שבא.
ואי לזאת, גם הסליחה והמחילה היא מיד.