אכן כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים.
אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח"ו, כמו בדורותינו אלה - אסור לו להרבות בתעניות, אפילו על כריתות ומיתות בית דין, ומכל שכן על מצות עשה ומצות לא תעשה שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל.
כי אפילו בדורות הראשונים, בימי תנאים ואמוראים, לא היו מתענין בכהאי גונא, אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו.
ודלא מצי לצעורי נפשיה, ומתענה, נקרא "חוטא" בגמרא פרק קמא דתענית. ואפילו מתענה על עבירות שבידו כדפירש רש"י שם. וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'.
ומכל שכן מי שהוא בעל תורה, שחוטא ונענש בכפליים. כי מחמת חלישות התענית, לא יוכל לעסוק בה כראוי.
אלא מאי תקנתיה? כדכתיב, "וחטאך בצדקה פרוק". וכמו שכתבו הפוסקים, ליתן בעד כל יום תענית של תשובה, ערך ח"י ג"פ וכו'[1]. העשיר יוסיף לפי עשרו, וכו'. כמו שכתוב המגן אברהם הלכות תענית: