וזהו ג"כ ענין סוכ"ע.
פי', דרך משל, כשאדם מתבונן באיזה דבר חכמה בשכלו, או דבר גשמי במחשבתו, אזי שכלו ומחשבתו מקיפים על הדבר ההוא המצויר במחשבתו או בשכלו.
אך אין מקיפים על הדבר ההוא ממש בפועל ממש.
אבל הקב"ה דכתיב ביה: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'" - מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים, מקפת כל נברא ונברא בפועל ממש.
שהרי היא היא חיותו והתהוותו מאין ליש בפועל ממש.