וז"ש הינוקא: דנהורא עילאה דאדליק על רישיה, היא שכינתא, אצטריך למשחא.
פי', להתלבש בחכמה הנק': "שמן משחת קדש", כמ"ש בזהר.
"ואינון עובדין טבין", הן תרי"ג מצות הנמשכות מחכמתו ית', כדי לאחוז אור השכינה בפתילה, היא נפש החיונית שבגוף, הנקראת פתילה עד"מ.
כי כמו שבנר הגשמי, האור מאיר ע"י כליון ושריפת הפתילה הנהפכת לאש.
כך אור השכינה שורה על נפש האלהית, על ידי כליון נפש הבהמית.
והתהפכותה מחשוכא לנהורא וממרירו למתקא, בצדיקים.
או לפחות, ע"י כליון לבושיה, שהן מחשבה דבור ומעשה, והתהפכותן מחשך הקליפות, לאור ה' א"ס ב"ה, המלובש ומיוחד במחשבה דבור ומעשה תרי"ג מצות התורה, בבינונים.
כי ע"י התהפכות נפש הבהמית, הבאה מקליפ' נוגה, מחשוכא לנהורא וכו', נעשה בחי' העלאת מ"ן.
להמשיך אור השכינה, היא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה, על נפשו האלהית שבמוחין שבראשו.
ובזה יובן היטב מ"ש: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא".
וכמ"ש במ"א:
נשלם חלק ראשון בעז"ה ית' וית'