ובבית שני שלא היה בו הארון והלוחות, אמרז"ל שלא היתה שכינה שורה בו.
פי' מדרגת שכינה שהיתה שורה בבית ראשון, שלא כדרך השתלשלות העולמות.
אלא בבית שני היתה שורה כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, ודבריאה במלכות דיצירה, ודיצירה בהיכל קודש הקדשים דעשי', וקודש קדשים דעשי' היה מתלבש בקודש הקדשים שבבית המקדש שלמטה.
ושרתה בו השכינה, מלכות דיצירה המלובשת בקודש הקדשים דעשיה.
ולכן לא היה רשאי שום אדם ליכנס שם לבד כהן גדול ביום הכפורים.
ומשחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד.
ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שכינה עמו, כדאיתא בברכות פרק קמא.
פירוש "שכינה עמו", כדרך השתלשלות והתלבשות, מלכות דאצילות במלכות דבריאה ויצירה ועשיה.
כי תרי"ג מצות התורה, רובן ככולן הן מצות מעשיות.
וגם התלויות בדבור ומחשבה, כמו ת"ת ובהמ"ז וק"ש ותפלה, הא קיימא לן דהרהור לאו כדבור דמי, ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור וכוונה לבד, עד שיוציא בשפתיו, וקי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה.
ותרי"ג מצות התורה עם שבע מצות דרבנן בגימטריא כת"ר שהוא רצון העליון ב"ה המלובש בחכמתו יתברך המיוחדות באור א"ס ב"ה בתכלית היחוד.
וה' בחכמה יסד ארץ היא תורה שבעל פה דנפקא מחכמה עילאה.
כמ"ש בזהר דאבא יסד ברתא.