וגם יתבונן, איך שאור אין סוף ב"ה הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין, הוא רצון העליון, הוא מלובש באותיות וחכמת התורה, או בציצית ותפילין אלו.
ובקריאתו או בלבישתו, הוא ממשיך אורו ית' עליו. דהיינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו, ליכלל וליבטל באורו יתברך.
ודרך פרט: בתפילין, ליבטל וליכלל בחי' חכמתו ובינתו שבנפשו האלהית בבחי' חכמתו ובינתו של א"ס ב"ה המלובשות דרך פרט בפ' "קדש", "והיה כי יביאך". דהיינו, שלא להשתמש בחכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו.
וכן ליבטל ולכלול בחי' הדעת שבנפשו, הכולל חו"ג שהן יראה ואהבה שבלבו בבחי' דעת העליון הכולל חו"ג המלובש בפ' "שמע", "והיה אם שמוע". והיינו כמ"ש בש"ע: "לשעבד הלב והמוח כו'".